מסעדת ״בית שלום״ (ע״ש שלום פיין) במטולה, הנה מסעדה/ בית מלון/ גלריית אמנות, בבעלות מרים וחיימק׳ה פיין, חקלאי ואמנית, שהקימו במו ידיהם, מלון וגלריה צמודה ומסעדת שף מקסימה. והיא "מסעדת שלום". המתחם כולו נמצא בנחלה של משפחתו של "חיימק'ה" פיין, דור שלישי במטולה, והוא הבן היורש את הנחלה מאביו "שלום פיין" שעל שמו נקרא המקום "בית שלום". המסעדה ממוקמת ברחוב הראשונים רחוב המייסדים המשוחזר של מטולה.
בתאריך 31.8 אני חוגג את יום הולדתי. משהו, הביא אותי "לשנות גישה" בתפיסה של איך צריך, כדאי ואפשר, לחגוג יום הולדת. ולו בשל אותה עובדה פשוטה, שיום הולדת, חוגגים רק פעם בשנה. אז כמו תמיד, בני המשפחה, מכינים לי הפתעה כמתנה, לא שהם בהכרח מצליחים לשמור את זה בסוד הרבה זמן, אבל לנתינה, יש מנגינה, והיא כולה מגיעה ממקום של מחווה ואהבה.
את החלק שלי במתנה, אני נוהג להעניק לעצמי, ומאחר ואני לא חי לבד, מה ששלי, זה גם של זוגתי ומה ששלה גם שלי.
את סוף השבוע, עשינו בצימר בצפון במושב רמות נפתלי, ולפיכך, בקשתי לנו מקום שיעניק ליום ההולדת ממד חגיגי ככל שניתן, כזה שישאיר בנו את רשמיו, כזה שאחר כך עוד הרבה זמן נדבר אודותיו.
מסעדת "בית שלום" ממוקמת במבנה בית עתיק ושמור עם אבני הבניה המקוריות והוא בן 120 שנה. את העיצוב למקום עשתה מרים הוד שמכנה את עצמה "אני יבוא מרמת גן". המסעדה גם בפנים היא גלריית אומנות פרי מעשה ידיה של מרים שעוסקת גם באומנות, וזאת מעבר, לניהול השוטף של המסעדה, הגלריה הצמודה ובית המלון כולם בבעלות משפחת פיין והכול נבנה ונעשה ונשמר בעשר אצבעות.
מרים, היא הראש והמעוף והפיתוח, ובעלה חיימק'ה, כעזר כנגדה עם ידי זהב. במתכונת הנוכחית, המסעדה פועלת כך כ – 7 שנים ולאט לאט עם הזמן, המסעדה גדלה, ולדעת רבים מתושבי הסביבה ולנחת רוחם של הסועדים וקורת רוחם של הבעלים היא נתפסת היום כמסעדה פנטסטית עם תפוסת קהל נהדרת כזו שתצטרכו לשריין לכם כאן מקום ומבעוד מועד.
את הקוו הקולינארי ואת התפריט המגוון, מנהל ובכישרון רב אני חייב לציין כמסעדת שף השף מוסטפה סלילי תושב רג'ר, המוכר בכינוי החיבה "מוסטי". הוא הביא עמו מטבח רפרטואר קולינארי גלילי לבנוני, עם השפעות מערביות, לצד מתכונים אישיים של בני משפחת פיין/הוד, אם זו רגל קרושה מפולניה עם המתכון שעובר במשפחתו של "חיימק'ה" בעלה של מרים או סיידר ומתכון סודי של עוגת תפוחים מבית סבתא שנאפה ע"י מרים בעלת הבית בעצמה על פי מתכון עימו אפתה את העוגה כבר מגיל 12 אותו הצליחה לשחזר.
אנשים מאוד אוהבים את התפריט ויש שבאים אפילו במיוחד בשביל הרגל הקרושה ולך תאמין ששף ממוצא לבנוני מכין לכם אותה על פי מתכון פולני.
חומרי הגלם טריים, מהמשובחים ביותר והרבה פריטים הם מתוצרת הבית של משפחת פיין, כמו לדוגמא תפוחי העץ המגיעים ממטעי המשפחה ומוצאים את דרכם להשתלב במגוון מהמנות. בשעות הבוקר, תמצאו כאן בארוחה דג מלוח אשכנזי ואיקרה ותפוח עץ, וגם גבינות איכות. הדגים המוגשים במסעדה, שחו עוד בחיים, שעות אחדות קודם לכן, בקיבוץ דן.
אין במסעדה פשרות על איכות המוצרים, חומרי הגלם וטיב המנות שעולות על צלחתכם. הקהל מאוד מגוון מתיירות מקומית דרך תושבי האזור מקטן ועד גדול.
ארוחת הבוקר מתחילה מהשעה 09:00 ועד 12:00 וב- 12:30 מתחילה הגשת הצהרים ערב. המטבח עצמו נסגר ב 22:00 אבל בעלי המקום יישארו אתכם עד אחרון האנשים.
המסעדה מציעה אוכל טעים במחירים אותם מגדירה מרים "סבירים" ומאוד חשוב לה שתבואו לאכול ולהתרשם והיא מבטיחה "שהחווייה תכבוש אתכם". כבר עכשיו אם בחרתם לשבת בחוץ בשעות הערב, טוב תעשו אם תביאו עמכם הנשים איזה שהוא שאל או סריג לעטות על כיתפיכן שלא תחושו בצינת הערב. ובעונת החורף, בחלל המסעדה יש קאמין ענקי אותו בנה חיימק'ה כמובן, שעובד כל החורף, וסיידר חם אמיתי וטהור המוגש כאן לצד עוגת התפוחים המדהימה של מרים, נותנים לכם להרגיש כאילו אתם באירופה.
על השולחן המתין לנו בקבוק יין הדגל של יקב הרי גליל יראון מבציר 2013. זהו יין נפלא העשוי מבלנד של 65% קברנה סוביניון, 19% מרלו, 9% סירה, 7% פטי וורדו, 16 חודשי יישון בחביות עץ אלון צרפתי. וזו בהחלט בחירה יותר מראויה לפתוח איתה את הערב ואת חגיגות יום ההולדת.
זוגתי, הזמינה את "סלט השף" מגוון עלי חסה מסוגים שונים, לצד פרוסות תפוחי עץ ממטע התפוחים של המשפחה, חמוציות, אגוזי מלך, וגבינת ברי, עטופים ברוטב של וינגרייט תפוז ונענע. מנת סלט משגעת, גדולה, עשירה בטעמים.
את 2 כיכרות הלחם שהגיעו ללוות את הארוחה הותרנו מיותמות לא מפני שהם לא טעימות אלא ומפני שאנחנו כבר שמנים וכל הזמן על זה מתלוננים.
אני עבדכם חתן יום ההולדת, הוזמנתי לחזור אל מחוזות ילדותי אל שולחן בית אבא, עת הגיעה אל השולחן מנת רגל קרושה על פי מתכון פולני, שבושלה ע"י שף ממוצא לבנוני…היא הגיעה עם לימון, עם חזרת, ועם חרדל, שניהם אגב מתוקים במעט, ואני אוכל ומתמוגג, ולא רוצה שהמנה תיגמר.
זוגתי הצמחונית, הזמינה חציל בנוסח "באבא גנוש" חציל בלאדי שרוף בטאבון, מתובל בטחינה גולמית, רכז רימונים טבעי שהעניק חומציות ומתיקות נעימה ומהנה, גבינת פטה עיזים, שמן זית וצנוברים. איזו מנה משגעת.
מנת "עלי הגפן מתוצרת בית" הסגירה מיד כמו קודמתה, את מוצאה ואת טביעת ידו הלבנונית גלילית של השף. מדובר בגלילים דקים של עלי גפן ממולאים בעבודת יד עם אורז ועשבי תיבול מהגינה את אלה האחרונים טבלנו ביוגורט כבשים ונענע. יופי של מנה. של בית של אמא.
כרגיל, זוגתי הצמחונית חוגגת בצד שלה ומנת הסינייה כרובית הגיעה לוהטת עמוסה בכרובית מטוגנת, מוקרמת בטאבון עם טחינה ויוגורט מוגשת עם סלסה של עגבניות, שקדים לבנים קלויים, ועשבי תיבול מהגינה. מטבח לבנוני גלילי כבר אמרתי? ולומר לכם שאת המנה הטעימה והגדושה הזו, לבד או עם אשתי, גמרתי? אז שיקרתי.
את המנות העקריות היה לי יותר קל לחלוק עם זוגתי, חרף היותה צמחונית. הסכם לא כתוב בינינו אומר שהיא אוכלת את כל התוספות שלצד ועל יד המנה העיקרית שלי, ובא לציון גואל ומסעדת בית שלום על ישראל.
פורל דג מנחל הדן – הדג כך נשבעה לי מרים, עוד היה חי, שוחה לו בהנאה במעיינות הדייג של קיבוץ דג השכן כמה שעות קודם, והוא הוגש לי במישרה של שמנת ועשבי תיבול במילוי של עגבניות מיובשות, מוגש עם תפוחי אדמה פריזיאן וירק צלוי. לצד הדג הגישה לי המלצרית צלוחית ריקה לתת בה את אידרת הדג. בשר הדג היה ורדרד לבנבן רך ונימוך והוא פשוט "התפרק" מאידרתו. גם בשולחן שלידינו, ישבה משפחה שלמה שהזמינה את מנת הדג, מוכיחה לי את הפופולאריות שלה כמנה עקרית מבוקשת.
מנת האוסובוקו טלה – הייתה לא פחות משיחוק אמיתי. אם תבקשו לכם את המנה הזו לעקרית, תצטרכו להודיע על כך למלצרית כמעט בד בבד עם כניסתכם למסעדה ולו בשל העובדה שהכנתה אורכת זמן, אבל ההמתנה למנה, היא המתנה. מנת האוסובוקו הגיעה מבושמת בהל, באניס, וקינמון, מבושלת ארוכות ביין לבן וירקות שורש, מוגשת עם אורז בר ושקדים המקיפים אותה על כל צידיה. הבשר, "נשר" לו מן העצם, ושילוב הטעמים נתן מצג של מנה נפלאה לא פחות.
אל היישורת האחרונה היא מנת הקינוח, הגענו אחרי כמעט שעתיים פלוס של ארוחה עם יין, עוגת התפוחים של מרים, נאפית כאמור על פי מתכון מבית סבתה שמרכיביו ודרך הכנתו שמורים בסוד. כל שנמסר לנו על ידי מרים שהעוגה עצמה מכילה לא פחות מ- 2.5 קילו תפוחים ממטע התפוחים של המשפחה ושזה מתכון בן 100 שנה. העוגה הגיעה עם כדור גלידת וניל מעוטר בעלה של נענע ולצידם כוס סיידר תפוחים טבעי, חם, ללא סוכר, נטול חומרים משמרים, לא נוזל צלול, כי אם רסק עדין של מיץ תפוחים שנסחט במכונה וטעמו הועשר במקלון של קינמון. מה לומר לכם? רק בשביל זה כדאי לכם לנסוע למטולה. לא טעמתם או שתיתם סיידר שכזה מימיכם.
בית שלום