חזאי מזג האוויר, הבטיחו עומסי חום בכל הארץ, וכאילו הם עשו יד אחת עם היושב במרומים וקיימו את שהבטיחו. עכו, נחשבת לאחת מהמרתקות והעתיקות שבערי ישראל, עם עבר של למעלה מ- 4000 שנה. נמל עכו, נחשב בעת הקדומה לעיר נמל מרכזית, ואין כובש או שולט פרסי, כנעני, עותמני, בריטי, פיניקי, או טורקי, חשמונאי, צלבני, או הלניסטי קדמוני, שלא השאיר בה את חותמו. רצה המזל והשיטוט בין סמטאות השוק העתיקות נמצא כולו תחת קירוי להגנה מחום השמש, והותיר אותן יחסית מוצלות ולעיתים אפלוליות.תנו לי רגע או שניים לקחת אתכם לסמטאות, מבטיח שיהיה לכם מה לראות, לטעום ולקנות, אחר כך, בואו למסעדה, זו שכולם מדברים אודותה, מסעדת השף עלאא מוסא "אל מארסא", ביסטרו ים תיכוני, הנושק לשפת הנמל.
צאו מהבית רעבים. שימו את הרכב במגרש החנייה המוסדר (20 ₪) והתחלתם לטייל. הסמטאות של השוק יובילו אתכם עד לנמל מרחק של דרך שהיא פיסת תענוג. דרך ריחות של שוק, קריאות של רוכלים, צבעוניות של מוצרים, וטריותם של פירות ירקות תבלינים בשר ודגים.
כל היופי כאן, הנה העובדה שזה השוק של המקומיים. כאן הם קונים, וכאם הם אוכלים, וככה הם חיים.
תמצאו כאן בעלי מלאכה למכביר, את הדייגים ואת מתקני הרשתות.את בוני הסירות, ואת הנגרים ובוני השולחנות והכסאות, ואת הזקנים משמרי המסורות. את רוקחי הבשמים ואת יצרני הכנאפה והממתקים. את שפע החומוסיות, את בוני השמשיות, ואת מוכרי הסוכריות.
חשקתם בחומוסיה? תלכו לאכול איפה שאוכלים כאן המקומיים באוכלוסיה. ראיתם תור משתרך מול חלון קטן? תכנסו לאכול כאן חומוס, כזה שלא אכלתם ממזמן.
אבל יש כאן גם הפתעות. יש כאן גם כאלה שנותנים ועושים טוויסט צעיר, וחדשני, לקולינאריה המקומית, תוך חיבור של ישן וחדש, עם נגיעות ים תיכוניות, הנשענות על טריות, עושר ושפע מקומי, לבין נגישות בלתי אמצעית, למקור של התוצרת.
מסעדת השף עלאא מוסא, נקראת "אל מארסא" והיא ממש נושקת לשפת נמל עכו. מטרים ספורים משם, יוצאות ספינות שייט מקומיות עצמאיות לשייט תיירותי בנמל, ובכל פינה תמצאו כאן דייג עם חכה.
המסעדה הזו, הנה פנינת חמד, אליה תכוונו את עצמכם אחרי הטיול בין סמטאות השוק ותצטרכו חברות וחברים לוותר הפעם על הפיתוי והתשוקה לחומוס המקומי.
מאחר ומסעדת השף תיקח אתכם לים התיכון ולאכול בדיוק במקום הנכון. וכשאתם נכנסים למסעדה הנמצאת כה קרוב לנמל ולים, תוותרו הפעם על הסטייק, השווארמה והקבב, ותנו כבוד למה שנלכד ממש לא מזמן ומאוד קרוב לכאן, בחכה וברשתו של הדייג.
אז נכון שאפשר ורצוי לעיין בתפריט. ומותר גם להתלבט ואת תקציב הכיס לחשבן ולפרט. אבל אולה המלצרית שלנו עשתה את הכי פשוט והכי נכון והיא דיקלמה עבורינו כך : "ארוחת טעימות אנחנו מגישים אותה לפי שלבים כמובן לפי הטעם וההעדפה שלכם אנחנו מתחילים עם מנות ראשונות, עוברים למנות ביניים ולעיקריות, אנחנו מחליפים את הצלחות בין מנה למנה, אנחנו נשתדל לערבב גם דגים וגם פירות ים ואם אתם בקטע של בשר אפשר שנגיש גם בשר, הארוחה נעה במחיר של 140-180 ₪ לסועד, לפי מה שאתם מזמינים, אתם גם מכוונים באמצעותי את המטבח אם אתם מבקשים להחסיר מהמנות או להוציא מהם רכיבים שאתם לא אוהבים כמו בצל או שום או כוסברה וכולי', כשהרעיון שאתם תטעמו מהמנות ככל שאפשר"
אז בואו ואחדד זאת בעבורכם. השף, יכין את האוכל במיוחד בעבורכם. ולפי טעמכם והיא תהיה מורכבת מפירות ים ומדגים ובסוף בשר. תוכלו לדלג על השלבים, ותוכלו להחליף ולהעדיף. המנות יוגשו אל מרכז השולחן (לפי מספר הסועדים) כך תוכלו לבחור ולדגום מהמגוון. כל מנה שלא תהיה לטעמכם, תוחזר למטבח ותוחלף במשהו אחר, תרגישו שבעים, אפשר לעצור את התנועה. מחיר הארוחה נקבע לפי השלבים שאתם אוכלים ואין לזה מחיר קבוע.
השף ואנשיו, מבטיחים וגם מקיימים הנאה וחוויה, מלאת טעמים וריגושים, ושירות מצוין.
אז הגענו שניים. מזיעים מהחום שבחוץ, מהשיטוט בסמטאות ומתים למזגן ולמים. חיבוק ולחיצת יד לשף, שיחת היכרות קצרה ולשאול לשמה של אולה המלצרית, עיון קל בתפריט, ומכאן האוכל החל להגיע לשולחן, ומוזמן, כאילו היה רשום כך בתסריט.
פתחנו בסביצ'ה של דג מוסר שהוגש על מצע של קרם חציל, ביצי קווייאר ורוטב לימון. חמיצות קלילה הביאה את המנה לפסגות של רעננות, פותחת פתח לבאות.
זוגתי הצמחונית, טעמה מהקרם חציל, והחלה אוכלת מסלט העשבים הירקרק שזעק רעננות וחמצמצות וטריות ושכלל כוסברה, נענע, פטרוזילה ועלי רוקט, עם לימון שמן זית וחתיכות אגוזי קשיו. זוגתי סיכמה את המנה כ"מוצלחת וככזו שהיא רוצה לעשות גם לילדים."
בצד השולחן הונחה סלסלת פיתות קטנות ולחמניות שנאפו במקום. אלה הגיעו עם 3 צלוחיות שכללו לבנה, סלסלת עגבניות, וזיתים. אז התחלנו בניגובים.
לרגע ראשון, שמחתי לעצמי בלב (איזה רוע ואנטיפטיות) שזוגתי צמחונית. שתי קציצות הקובה של פירות הים, היו גדושות בשרימפס רך וטרי ואולי בפיסות קטנות של דג. הן הגיעו מוגשות על מצע של עדשים עם רוטב של חומוס טחינה ורוטב לימון וקצת קישוט של לבנה. את כל התחתית השארתי לצמחונית בעוד אני מתענג על הקובות ממלמל לעצמי שזו לי הפעם הראשונה שבתוך הקובה שאני אוכל אין בשר טחון ואין צנובר, אלא פירות של ים ואוי כמה שזה טעים.
הצדפות קוקי סן-ז'ק הגיעו שטות להנאתן, דקות, לפני שהן מסיימות את שנות מחייתן, מוגשות בתוך מצע של חלב קוקוס ורוטב בטטה. שוב, שמחתי לעצמי בלב ( וכן אני יודע שאני אכזרי) שזוגתי צמחונית ובכלל לא נוגעת בפירות ים ודגים, ואני בן זוגה מטורף על אותן פירות ים מענגות, רכות, עסיסיות וכה עשירות בטעם. כמה קטנות כמה מממזריות כמה בשרניות עם מירקם אלוהי.הרוטב שסבב אותם היה סמיך במידה עשיר בטעם ועוטף את הצדפות במדוייק לא מאפיל על טעמן. חגיגה..
מנת הפילה דג מוסר, עם פריקה ובצל ושעועית וגבינת עיזים, השאיר אצל זוגתי הנאה מרובה. אני על הדג והיא על התוספת. הפריקה הייתה סמיכה, עשירה, מלאת טעם והחיבור של הבצל וגבינת העיזים לקח את המנה לפסגות של הנאה. הדג היה בשרני ורק ונקי כמו שפילה צריך להיות נטול חשש מעצם.
דווקא הפילה לברק היה בין שתי מנות הדג המנה המנצחת. הדג לחלוטין היה טעים לי יותר הן במרקמו והן בטעמו. ושוב המצע עליו הונח, היווה אצל זוגתי שוב עניין בצלחתה. מצע של קרם כרובית שהיה פשוט תענוג רך וחלק וסמיך עם ניחוח של כרובית מבושלת לצד גבעולי לוביה ירוקה מוקפצת. אבל מה שלקח את הדג לנצח את קודמו, היה הציפוי הקריספי ממעל שהיה מורכב מקסט תיבולים שהלוואי והייתי יודע מהם חלקיו. איזה יופי של מנה.
כאן בא שלב השאלה של המלצרית האדיבה שלנו. מצד אחד, היא חשבה שמיצינו. ומצד שני, היא הבחינה בהתלהבותינו. אמנם נכון שקיררנו את עצמנו במים, ובסודה, ובלימונדה, ובבירה. אבל מה עכשיו ?
בשר?
לא.
שאלתי את המלצרית על מה תמליצי בפנינו בכדי למצות את שלב הטעימות של פירות הים והדגים והיא האחרונה ללא היסוס אמרה ויצאה להביא.
מנת ה"שרימפס אל מארסא" הגיעה בתוך מחבת ברזל יציקה לוהטת מונחת על מגש של עץ. בתוך הנוזל שעטף את השרימפס שהיה עשוי משום ורוטב שמן זית לימון כוסברה וקצת רצועות פלפל ירוק חריף, שחו כמה שרימפסים. המנה הייתה טובה. טעימה. ובהחלט ממצה את סדרת הטעימה.
ידענו, שמנות הקינוח אינן מופיעות בתפריט הטעימות. ומצד שני שמענו, שאסור לוותר כאן על הקינוחים. לא הזמנו כלום ולא ידענו מה יגיע. את הקינוחים, השארנו למומחים.
מנת הכנאפה, שהגיעה, מיועדת לזוג. היא הגיעה בתוך קערית אליפסה של ברזל יציקה לוהט מונחת על מגש של עץ. הכנאפה הייתה חמה, טרייה, כזו שנעשתה במקום. המון גבינת עיזים ומתיקות שלא מכבידה. זוגתי נזכרה,שהיא שומרת על הגיזרה. ואני האכזרי אכלתי את הכנאפה הזוגית כולה בעצמי. כזה אני.
מסעדת אל מארסא מסעדת שף ביסטרו ים תיכוני