אבי כהנוב מיקב כהנוב הוא COOL מה שהילדים הקטנים מכנים "מגניב" במלעיל. אצלו, חוש ההומור הוא תבונה הבאה ממקום הכי נכון ובגובה העיניים של הסתכלות על האנשים. ביקב כהנוב לא צריך להקים מאהל של מחאה. צריך להקים מחנה אוהלים של מחמאה.
בכל יום שישי בבוקר בלי שום הזמנה, פוסעים במתכונת קבועה של "עולים לרגל" אל אולם היקב שבגדרה, פסיפס ענק של אנשים.
חלקם שכנים, מרביתם חברים, אחרים מכרים וישנם גם כאלו, שפוסעים פנימה בצעד מהוסס, מאחר וזו להם הפעם הראשונה.
המושג "הכנסת אורחים" ביקב כהנוב מקבל כאן משמעות לגמרי אחרת.
כאן, לא יפתחו בפניך את הדלת ויקדמו את פניך. כאן הדלת פתוחה כל הזמן ואף אחד לא ישאל אתכם אף פעם מי אתם, מאין אתם באים, למה באתם ועם מי באתם.
נכנסתם? אתם בפנים. כשאני אומר בפנים אתם חלק מהכלל שווים בין שווים.
כאן, אף לא אחד יבחן אתכם במבטים חשדניים, לא יסתכל עליכם בצלחת ואף אחד לא ירים גבה או יזעיף פנים על כמה שאתם שותים.
אבל אם הכוס שלכם תהיה לרגע ריקה, יגיע אליכם האיש הגדול הזה,עם הלב והחיוך הרחב הזה, שקוראים לו אבי כהנוב ויגיד לך "תשתה תישתה יה גולם הכוס שלך ריקה".
או אז, הוא ימזוג לך מהיין וימתין לשמוע את מוצא פיך, מה אתה חושב על היין שלו. ואתה בנימוס תוך שאתה המנסה לפתוח בשיחה, תגיד לו בכבוד ובצניעות "אבי תספר לי על היין". והוא יענה לך מיידית. "אני לא מבין כלום" "תישתה תשתה". "אם לא טעים לך תן למישהו אחר לסבול"…
ביום שישי האחרון השמחה ביקב הייתה מכופלת אם תירצו משולשת וגם מרובעת. ביתו של אבי נוסעת עם בעלה להולנד לשליחות של כמה שנים והמשפחה החליטה לעשות לה מן סוג של מסיבת פרידה.
זה לא, היה כתוב באף מקום. זה לא, שיצאו הזמנות מסודרות, אבל האורחים לא פסקו מלהגיע. זו מביאה עמה פשטידה, האחרת, קערת פירות של שזיפים ותאנים, השכן התימני עם סלטים חריפים, השכן האשכנזי עם ירקות מוחמצים, הטוסטר אובן שבפינה עובד בשיטת "הסרט-רץ" כל שנייה נטען במגש ונשלף לקראת הבא אחריו.
על השולחן, היין של היקב "בילויים 2008" הוא עשוי מרלו ופטיט וורדו. הענבים מגיעים מהכרמים של כהנוב בגדרה היין יושן 4 חודשים בחביות עץ אלון חדשות. אבי כהנוב אומר "שזה מספיק". היין נגיש, פירותי, שתי וטעים. לא צריך להתאמץ יותר מדיי לעשות יין טוב שכזה. צבעו של היין אדום ארגמני עשיר בוהק ומבריק. הפה מלא בטעם.
מרים אשתו של אבי ניגשת אליי ושואלת : "תגיד, טעמת מהיין החדש"? ערן הבן מביא אל השולחן את "בילויים 2009" הוא עשוי מרלו פטיט וורדו וקברנה גם כאן היין התיישן 4 חודשים. תוספת הקברנה הוסיפה חיזוק לשלד של היין וליציבות הגוו שלו. הפירותיות נותרה שופעת מתפרצת החוצה. צבע היין כהה עמוק ועשיר מזכיר יינות עתירי פרי וצבע המגיעים מצפון הארץ ומרמת הגולן. בהשוואה שבין השניים ה- 2008 נעם לי יותר. אין בליבי ספק ששנת ההתיישנות בבקבוקים נתנה את שלה והוסיפה מורכבות ליין.
דקות מאוחר יותר, בעוד זרם של אורחים אינו פוסק מלהגיע אבי אומר לי: בוא לשתות "מים מזוקקים"….זה לא מים. אבל זה מזוקק. ותאמינו לי, אבל כהוגן. הנוזל העגול והסמיך הוא אלכוהול טהור הנושק כמעט ל- 50% הוא עשוי מענבים והוא עשוי מענבים שרצו להפוך ליין אבל בדרך לא עברו את מבחן האיכות של כהנוב. הוא אומר לי : "אתה יודע מי זו הדמות שבאיור על תווית היין שבחזית הבקבוקים שלי"? ואני משיב לו אתה. "ואתה יודע מי זו הדמות הנשקפת אליך מהתמונה שבגב הבקבוק"? ואני שב ואומר לו אתה. ובכן, הוא אומר "מה שאצלי לא ראוי להיות יין ולכבד את האיש הזה הנמצא כאן בציור ובתמונה, יכול בשקט להפוך אצלי לאלכוהול משובח"…הנוזל צלול ומבריק. הוא נכנס אליך לגרון עגול וחלק ומבעיר בדרך את חלל הגרון ואת בית החזה. אבל רבאק, זה טעים.
בהמשך, אבי שולף יין קינוח דמוי פורט וינטג' העשוי 100% ענבי מרלו מבציר 2005. המתיקות והאלכוהול עושים את שלהם. אני מצקצק בשפתיים מעביר פעם אחר פעם את לשוני על השפתיים מאפשר לטעמים ולארומה לטפס במעלה האף לרדת למורדות החך ומכאן לגרון. אני אומר לאבי שהיין טעים. אבי חוזר על המנטרה הקבועה "עזוב, אני לא מבין כלום"…השכנה שלצידי אומרת לו "כמה זה עולה? אני רוצה מזה ארגז". אבי מחייך אליה בעיניים טובות ואומר לה " אם אני מת, הדבר היחידי שאני מפסיד זה ימי עבודה"….
אי אפשר שלא לאהוב את האיש הזה.
יקב כהנוב – פתוח בכל יום שישי.
וכן. לא צריך הזמנה.