המפגש הראשון שהיה לי עם יוסי צוובנר מיקב צוובנר, היה ביריד היקבים הביתיים של בית הספר ליין שורק לפני שנה. המפגש השני היה באירוע סומלייה האחרון בינואר השנה עת טעמתי לראשונה יין לבן של יקב צוובנר וגם הייתה לי הזכות לראשונה להכיר את ענת המקסימה רעייתו של צוובנר. המפגש השלישי עם צוובנר היה לפני כחודשיים עת התוודעתי לראשונה ליכולות הקולינריות של שף יוסי צוובנר בערב יינן של יעקב אוריה, עת צוובנר הפליא במנות FINGER-FOOD מדהימות לצד יינותיו של אוריה, המפגש האחרון והפעם עם משפחת צוובנר עם הילדים היה שוב באירוע היקבים הביתיים של בית הספר ליין שורק, עת משפחת צוובנר בהרכב מלא הייתה אחראית על עמדת מכירת מזון וכמות הקהל שנאספה מול העמדה הייתה לא אחת גדולה מיכולת הנתינה וההגשה של בני המשפחה ומכאן שמורה בליבי פינה חמה לענת צוובנר שלרגע קט הבחינה בי מוצא לי לעצמי איזו פינת מרגוע כשאני הלום יין הרבה יותר ממה שיכולתי לראות על עצמי, היא ניגשה אלי והגישה לי כוס לימונדה קרה טעימה ומחיית נפשות ומאז מה לעשות התאהבתי בה ובמשפחתה המקסימה וזכיתי להזמנה חמה ממנה לבוא ולהתארח בביתם. המפגש הראשון שהיה לי עם אלי בקוש מיקב בקוש, היה ביריד היקבים הביתיים של יקב שורק. כמדומני, שזו הייתה לו הפעם הראשונה עת הטעים את יין הסמיון שלו שלימים הפך להיות היין שמסמל יותר מכל את ייחודיותו של יקב בקוש. ואז נפגשנו שוב והפעם באירוע של "נחמת שוטים" עת אלי הטעים יינות אדומים שלו מבציר 2012 שלימים הוא קצת לא סולח לעצמו על המחיר הזול שהוא ביקש על יינות אלה ולו בשל עובדה כל כך בסיסית של חוסר יכולת לממן את הבציר הבא. ואז ממש לפני מספר שבועות ושוב ביריד היקבים הביתיים שוב פגשתי בעמדת ההטעמה של יקב בקוש את אלי ואת רבקה רעייתו המקסימה כשהפעם אלי ניצב בעמדה הרבה יותר בוטח ונינוח בידיעה ברורה שהוא מטעים יינות איכות מוצלחים ומבוקשים.
אז עכשיו אתם בטח תשאלו ומה לשניים האלה יחד ועל שום מה בחרת לנכון לחבר ביניהם למיקשה אחת? ובכן זו לא המיקשה אלא הכרם שממנו מגיעים הענבים ליינות של השניים, אבל זה לא רק זה. הם שכנים. והם גרים ביישוב הנקרא שדה בועז הממוקם כשני ק"מ צפונית לנווה דניאל והוא אחד מהישובים היהודיים הגבוהים ביותר בארץ. הישוב הוקם מסיבות אידיאולוגיות של יישוב ארץ-ישראל, כחלק מתנועת ההתיישבות ביהודה ושומרון. במיוחד בנקודה זו על מנת להיות חוליה ברצף ההתיישבות היהודית מגוש עציון לירושלים ואם תירצו תקראו לו "ישוב של מתנחלים". רוצה לומר, שאסף חכימי ידידי חובב היין מנהל צי הרכב לנסיעות מבחן של חברת דוד לובינסקי ו"הנהג המיועד" שלי, כינה את הדרך של כביש -העפר המתפתל בין הרים, הזרוע בעצי אלון, כרמים ועצי תאנה, בואך בית משפחת צוובנר, כ"שבילים הכפריים בדרום לבנון", והחייל באבט"ש שסייר חמוש בשבילי הישוב, רק חיזק אצלו אסוציאציה זו.
אבל זה לא רק זה, הם מדברים יין. הם מדברים אחד על יינותיו של האחר, ברמה הכי עמוקה והכי ידענית, שרק אפשר. ולא בשפתו של המוכר בחנות היין, או המשווק שיצא לדרך, אלא בשפתו של היינן. עד ככה עמוק הקשר ביניהם ועדיין, חרף היותם של היינות של השניים המגיעים מאותו הכרם, הם רחוקים מלהיות דומים. הם פשוט שונים.
נו…ואז מה? אתם חושבים שהם לא חיים להם שם ברומו של ההר בשקט ובשלווה ובאיכות חיים שאין כדוגמתה? טעות בידכם. כי מרגע הכניסה לישוב, ולכל אורך הדרך, תראו בתים, ובחצרותיהם גינות משחק, וחיות בית, ואופניים קטנטנים של ילדים, זרוקים על השבילים, ורוח נעימה ואוויר נהדר ונוף משכר שובים לכם את הלב והעין. אבל רגע, ועוד לא אפילו התחלנו לדבר על היין.
כשעה נסיעה ארכה לנו הדרך מתל אביב לשדה בועז. וכבר בדרך, ידע יוסי צוובנר לפתוח ולפתח אצלנו את הציפייה עם ריר שמילא את פינו. כשהוא שלח תמונות של מספר סוגי בשרים ואנחנו כבר ידענו וכך גם הובטח לנו, שחוץ מיין יוסי ישים אצל השולחן, מטעמים נוספים.
כשהגענו לבית משפחת צוובנר, חסרה לי ענת רעייתו של יוסי שכזכור לכם היא המזמינה ואנחנו כאן בשבילה. רק שענת לקחה את 2 מילדיהם הקטנים ונסעה עמם לארץ רחוקה למלא משאלת לב לסיוע ועזרה לזולת במצווה של התנדבות. ויוסי בעלה עם חיוך גדול ושמח של מארח, נשאר בבית לבדו עם הבן הגדול ועם הכלב "נחמיה" ואצלו "החופש" מהאישה, רק מתחיל.
כצפוי, המתינו לנו השניים יחד. יוסי צוובנר ואלי בקוש. ואצלם הכול היה מתוכנן, כמו שהיין מתחיל בכרם, כך גם הביקור שלנו מתחיל בכרם, ובמרחק כ- 20 דקות משדה בועז במקום שהפיג'ו 5008 דיזל שהביא עמו אסף גמעה בקלילות את שבילי העפר אל תוככי הכרם התחלנו את הביקור.
הכרם נקרא "כרם הקופיץ" וזאת בשל צורתו המזכירה ודומה מאוד לסכין קופיץ של קצבים. המפגש שלנו היה בקצהו, של להב הקופיץ.
יוסי צוובנר מגדל בכרם הזה 7 זנים. 2 לבנים סמיון וסוביניון בלאן, שמהם הוא עושה בלנד לבן ו- 5 אדומים שבנטיעה יועדו לשני בלנדים ןהם גראנאש, קריניאן, סירה, מורבדר וקברנה סוביניון. 2 הבלנדים האדומים הם GSM גראנאש סירה מורבדר, ו- גראנאש קריניאן וקברנה המהווה את החלק הכי קטן אחוזית בבלנד. הכרם נטוע מ- 2009, הבציר הראשון ב- 2013. יין ראשון (שני בלנדים אדומים) שנעשו ביקב צוובנר הוא מבציר 2015. ומבציר 2017, היקב החל לייצר גם בלנד לבן. הכורם הוא צביקה קליין ממגדל עוז והכרם של צוובנר משתרע על פני 18 דונם נטוע – 21 דונם סך הכול.
יקב בקוש, לוקח את כל הענבים מכרם הקופיץ של יוסי צוובנר. יין הסמיון "החייט" של יקב בקוש ששמו יצא למרחקים ולטובה והוא עושה אותו מ- 2013, ענביו מגיעים מכאן. יקב בקוש נמצא במגמת עלייה בייצור היינות הלבנים והוא מייצר בשנה בסך הכול כ- 3000 בקבוקים. אלי בקוש היינן היה לוקח מהכרם הזה ענבים עוד לפני שהשניים צוובנר ובקוש בכלל נפגשו. בהמשך, נוצר קשר בין חבר משותף כשיוסי צוובנר עוד היה בארצות הברית ואז הוא הגיע ואלי בקוש העביר לצוובנר את כל הידע שצבר על הכרם. הכרם עדיין צעיר היום כך מעידים השניים אמנם הוא יותר בוגר. יותר נינוח עם עצמו. כשבשנים הראשונות, הוא היה בועט ושנה אחר כך הוא היה לא ברור וסגור על עצמו. היום הם מתחילים להבין את המקטעים ואת השורות ואת המיפנה אל השמש ואת ההבדלים המשעותיים שבין יום ללילה לרבות תקופות של קרה וגם שלג ואם תסתובבו בכרם תמצאו לא מעט גפנים שיושבים ממש על הסלע.
יקב צוובנר עשה בשנה האחרונה כ- 5,500 בקבוקים מתוכם כ- 1100 לבן, 1100 רוזה, והשאר התחלק בין שני הבלנדים אדומים.
מהכרם נמכרים ענבים למספר יקבים וביניהם ליעקב אוריה, איתו צוובנר למד יין בתל חי וענבים גם נמכרים לבית הספר ליין שורק. משם צוובנר מקבל תובנות על הענבים והחלקות של הכרם בזכות היקפי ייצור היינות על ידי תלמידי בית הספר חלק מהם ברמת דמיג'אן חלק ברמה של חבית ליקב וחלק לצד המסחרי.
אלי בקוש אספן יין בעברו, למד ייננות בבית הספר ליין שורק של ניר שחם. הוא למד והכיר הרבה יקבים וייננים. את ארז סעדון מיקב טורא הוא מציין כמודל וכמנטור ממנו למד הרבה. אלי בקוש מציין כי "ביינות שלו לא בהכרח תמצאו את הקו – היינני אותו למד בבית הספר ליין". ואומר ש:"האסכולה הייננית שלו, בנויה מערבוב של תובנות".
יקב צוובנר ויקב בקוש מייצרים את יינותיהם באופן נפרד ושונה איש מרעו. ועדיין, מתוקף היותם שכנים וחברים וקרובים, הם מודים בחיוך שלפעמים הם "גונבים" אחד לשני יין לטובת השלמות וניואנסים. בבלנדים לדוגמא: יקב בקוש לא עושה תסיסות לסמיון שלו בחבית כחלק מתפיסה ייננית ועדיין בסמיון 2018, הוא לקח חלק מהחבית של הסמיון של צוובנר אותו ערבב ביין שלו בעדינות של"משחק של התנסות ותהייה" בלי לפגוע באופי היין ומי שמכיר את הקו היינני של הסמיון של בקוש ימצא בסמיון 2018 סוג של שונות ונגיעה אחרת בהיבט הסקרנות והמורכבות. האם זה טוב או לא טוב? אלי בקוש בוחן את זה.
הייתה תקופה, שיקב בקוש "נתקע" עם מלאי של יינות אדומים ובשלב שלא היה לו מימון לקראת הבציר הבא והוא נאלץ למכור יינות שלו מבציר 2012, במחירים עליהם הוא מצטער היום עד מאוד. לרגעים, כך הוא מספר ההחלטה הייתה "רק מה שהיקב מכניס זה מה שהוא מוציא" זה אומר שהוא צריך להקטין כמויות, זה אומר להתפשר, והוא כל כך מצטער שהוא עשה את זה, אבל הוא היה חייב כסף כדי לקיים את הבציר הבא.
היום הוא מעיד על עצמו "אני הרבה יותר יציב". הוא מוכר הרבה יותר בזכות העובדה שהשם שלו "קצת ניבנה" מה גם שלפרנסתו הוא בכלל מתעסק בבנייה ויזמות בנייה. ועדיין הוא סבור ובצדק, וגם הוא מכה על חטא איפה שהוא, "שאם היה לו יותר זמן פנוי לעסוק יותר בשיווק יינותיו, הכול היה נראה אחרת". פועל יוצא מכך שאת היינות של בקוש תמצאו היום רק ביקב.
יקב צוובנר לעומת זאת הצליח להוציא את יינותיו החוצה מהיקב. בעיקר באזור ירושלים והכול באופן עצמאי מתוך תפיסה ברורה ואידיאולוגית ש"הקשר בין היינן היין והלקוח חייב להישמר".. את היינות שלו תמצאו, בחנויות של "אבי בן", ב"מסעדת מחנה יהודה", ב"מסעדת אנג'ליקה", וב"מסעדת אדום". והוא שואף לפרוץ למסעדות נחשבות בתל אביב כמו איגרא רמה "בשל האידיאולוגיה" שלה, או "הדסון בשל הקהל שלה".
שני היקבים צוובנר ובקוש הם יקבים כשרים. שניהם מייצרים את יינותיהם כמו יעקב אוריה, תחת קורת הגג של "יקב השירות ליבנה בשדה משה". לדברי השניים: "בכמויות המצומצמות ששני היקבים מייצרים וחרף היותם כשרים, הם לא מזהים בכשרות, פוטנציאל המגדיל בהכרח את ציבור לקוחותיהם. כי בכמויות האלה, כדי להיות כלכלי, אתה צריך למכור מעל 70% באופן ישיר ללא מתווך/משווק, אלא ישירות מהיינן לצרכן. בצורה הזו, גם מנגיש את היין לצרכן הסופי, במחיר הרבה יותר ריאלי.
שני הייננים יוסי צוובנר ואלי בקוש מייצרים מאותו הכרם יינות באג'נדות שונות. היו שנים, שבקוש, אבי פלדשטיין ויעקב אוריה, עשו מהבודדים בארץ סמיון זני מאותו הכרם, ולכל אחד היה יין אחר. שונה בתכלית ובכיוון, משל חברו. אותה הכרם, אותם ענבים, 3 גישות שונות, של 3 ייננים, ליין סמיון.
( תראו איזו טעימה השוואתית מעניינת אפשר להרים פה והנה מכאן הכפפה נזרקת ).
צוובנר מספר כי: "ישנה שורה של ממתינים לענבים מהכרם הזו והוא מצטער שאינו יכול לספק להם את מבוקשם. וזה וויכוח שהוא עקר כי פשוט אין ענבים לתת. הכמות מינורית והביקוש מטורף". והוא מספר שהכרם יכול לתת כ- 11,000-12,000 בקבוקים ובחלום הרטוב שלו הוא חלם שהוא יגיע להיקפים הללו וכיום הוא אומר: "תן לי 6,000-7,000 בקבוקים איכותיים ואני מה זה מבסוט". זה מאפשר לי גמישות.
אצל השניים זו עדיין לא פרנסה. צוובנר מאמין בזה חזק. שהפרנסה, לבסוף תגיע. בקוש קצת יותר ספקן.
צוובנר אומר: "שהחלום והחזון שלו זה יום יבוא שפרנסתו כולה תהא מושתתת על לעשות יין ואוכל".
בקוש כבר 10 שנים בתחום. והוא טוען: "שהאשמה היא כולה שלו בהיעדר שיווק מספיק. הוא מבין שנכון לכרגע זה צריך להישאר בפרופורציות נמוכות עד הרגע שהביקוש יגבר על מה שהוא מסוגל לספק ואז יכול להיות שהוא יתעסק נטו ביין."
אבל הוא ריאלי. ושניהם יחד, מסתכלים הרבה קדימה.
מוסיף ואומר צוובנר: "חתמתי על הכרם הזו ב- 2007 זה לפני 12 שנה. אני אפילו לא קרוב לאיזון על ההשקעה זה יכול מאידך לייצר לי פנסיה טובה ובשביל זה צריך 2 דברים:
"אחד, אורך רוח".
"ובשני, אתה לא יכול לעשות יין, שהוא פחות מהטופ של הטופ. אין לי את הלוקסוס לעשות יין טוב, אני חייב לעשות את הכי טוב. אפילו ברמה התדמיתית, אני לא יכול להגיד, שיש לי סדרה גבוהה וסדרה נמוכה. אני כן יכול להגיד, שאנחנו שנינו מייצרים את היינות שלנו, ברמה הכי טובה, שאנחנו יכולים לתת. בשטח כרם כזה, אין לי הצדקה כלכלית, להתנהג אחרת. היין שלנו, זה מי שאנחנו ואתם תגידו לי, איפה אתם עומדים".
זה מההתחלה בכרם. נטוע פה 440 ולא 220 זו האסכולה של אלי בן זקן מיקב קסטל. ומהטיפולים שהכרם עובר.
וצוובנר מוסיף ואומר: "אני הגדרתי לעצמי 3 פרמטרים: הראשון: "אני רוצה לעשות הכי טוב שאני יכול". משמע ש"זה הכי טוב שהכרם הזה יכול לתת, נגזרת מזה שזה הכי טוב שאני יכול להוציא. בלי קשר לעלויות". הפרמטר השני: "טביעת אצבע" – זה צריך להיות מזוהה, כיין שהגיע מפה. גם על חשבון הכי טוב. עם הטביעת אצבע". הפרמטר השלישי: "אני רוצה למכור את היינות שלי, בממוצע סיטונאי של 85 ₪. דהיינו ללקוח כ- 150 ₪.
ואלי בקוש מצטרף מחזק ואומר: "ואותו הדבר עם הסמיון של יקב בקוש. קיטלגו אותי הוא אומר "כמי שמוכר את היין שלו זול מדי" ותראה אותי, כשאני מוכר את היין שלי ב- 95 ₪ אני קצת נבוך ומתבייש לקחת את הכסף הזה, כי ביחס לאיכות מוצר, אני ואחרים מביני עניין קבעו שהוא שווה הרבה יותר".
יוסי צוובנר: "גם שהיין שלנו הוא כל כך איכותי, עדיין צריכים להתקיים פה שני דברים: האחד, שהקהל צריך להכיר אותך ולהכיל אותך ודבר שני: הוא תהליך פנימי, של כל אחד מאתנו של "לגדל את הביצים הגדולות" ואת ההבנה, שזה מה שהיין שלנו שווה. ושזה המחיר, שאנחנו מבקשים בשבילו. כי הוא שווה את זה ויותר, בלי פשרות ובלי לתת הנחה, לא לנו ולא לאחרים. אנחנו לא רוצים להרגיש, שאנחנו לא אחת "מגמגמים תוך כדי השפלת הראש שלנו" כשאנחנו מבקשים מחיר ראוי ושווה תמורה, תמורת המוצר שלנו. זה לא רק הביטחון העצמי שלנו, זו המהות כולה. השוק לא בהכרח נורמטיבי. מחירי האוכל והיין במסעדות אינם נורמטיביים. אנחנו כיקבי בוטיק שמייצרים 6,000 בקבוקים אין בכוחנו וזה לא מתפקידנו, לחנך את השוק. זה תפקידם של היקבים הגדולים."
יוסי צוובנר מהי טביעת האצבע שלך? :
"זה הכרם. זה מה שזה נותן".
אלי בקוש מהי טביעת האצבע שלך? :
"זה הכרם. זה בא לידי ביטוי ביינות שלי. אם אני אביא ענבי סמיון ממקום אחר, לעשות אתם יין, זה לא ייראה אותו הדבר".
צוובנר: "אתה צריך להבין זו לא סיסמא: "לא יותר טוב או פחות טוב". זה בידול. זה ייחוד. חשוב שבסיפור היין שלך ידעו מאיפה אתה בא. יין יותר טוב פחות טוב תמיד יהיה. אם אני לדוגמא אעשה פה קברנה, תמיד יהיה מישהו שיעשה קברנה יותר טוב ממני. אבל אם אני רוצה לשתות משהו מהאיזור הזה והזה, אז אני צריך להביא לידי ביטוי את האזוריות הזו במשהו. אז קודם כל, תבטא אזוריות ותביא אותה לידי ביטוי ברמה הכי גבוהה מבלי לערב ענבים חיצוניים. אני רוצה למקסם כמה שאני רק יכול ואנחנו משקיעים בזה המון מאמצים והרוב בכרם. אבל במטרה אחת ברורה להישאר 100% אזוריות. אני כאן. אני בכרם הזה."
כך, במילים שאפשר לחקוק אותם בסלע או לכתוב אותם בגיר על לוח הכניסה ליקב, חזרנו אל בית משפחת צוובנר. נחמיה הכלב, המתין לנו בזנב מקשקש. חרף העובדה שהבית היה ריק מאדם, איש כאן בישוב אינו נועל את דלתותיו וכשאתם יושבים בבית לא תופתעו כל כמה זמן לשמוע נקישה בדלת ואחד מילדי השכנים יקפוץ להביא או להשאיל דבר מה הכול כאן פתוח כך גם הכנסת האורחים והלב.
במטבח, עלו ריחות של טיגון ובשר צלוי. אל השולחן, נקבצו ועלו יינות 2 היקבים. בעוד יוסי התעסק עם האוכל במטבח החל אלי בקוש פותח את בקבוקי היין אחד אחר השני כשהוא משמש כשליח לדבר מצווה ומטעים כפתיח יין רוזה של יקב צוובנר כשהוא יודע לדקלם אודותיו כל פרט ופרט כאילו היה זה יין שעשה במו ידיו.
הרוזה של צוובנר נקרא "36" והוא יין רוזה זני מבציר 2018 על טהרת ענבי גראנאש. שמו של היין נגזר מהשורה שבכרם שממנה נבצרו הענבים ליין זה. ליין 12.5%. על התווית האחורית איור מפה בתצלום אוויר של הכרם לרבות רישומי הגובה והשורה שממנה נבצרו הענבים צבועה בצבע ורדרד מקסים כמו היין. וטעמו מינרלי קסום.
המשכנו ליין נוסף של יקב צוובנר והפעם יין בלנד לבן הנקרא "24.19" סמיון סוביניון בלאן. הסמיון 60% הסוביניון בלאן 40%, על התווית האחורית איור מפה בתצלום אוויר של הכרם לרבות רישומי הגובה והשורות שמהם נבצרו הענבים צבועות בצבע צהבהב כמו היין. 13% אלכוהול.
היין הלבן הבא היה סמיון 2018 והפעם של יקב בקוש. ליין הוספה כמות קטנה של כ- 4.5% יין סמיון שתסס בחבית של יקב צוובנר. השאר תססו בשני מיכלים שונים עם שמר אחר. מדובר ביין זני על טהרת ה- 100% ענבי סמיון. 12.7% אלכוהול.
המשכנו לטעימה השוואתית של יקב בקוש לסמיון מבציר 2017 שוב יין על טהרת ה- 100% ענבי סמיון. רק שכאן היין טהור ללא מעורבות כלשהי של תוספת חבית. בעוד שהיין הזה חד מינרלי ויותר שפיצי, ל- 2018 נוסף מימד של מורכבות שונות ורוחב שאין ב- 2017.
היין הבא קברנה סוביניון 2016 של יקב צוובנר. יין זני על טהרת ה- 100% ענבי סוביניון. היין "נולד בטעות" כשהיינן יצר את הבלנד של הגראנאש קריניאן קברנה סוביניון, נותר משהו כמו חבית וקצת של הקברנה סוביניון הוא הושאר לעוד פרק זמן מסוים בחבית לסך הכול כ- 14 חודשי יישון. ליין אין תווית כי ממש אין ולא נשאר הרבה ממנו. ליין כ- 14.8% אלכוהול. מסעדה לקחה את כל היין ועשתה ממנו "פרייבט לייבל" שלה. מצאתי בו ביין עגלגלות מאוד נעימה לצד קו של מתקתקות מדומה של פרי ואלכוהול.
היין הבא GSMC "הנגר" מבציר 2013 של יקב בקוש והוא עשוי מגראנש, סירה, מורבדר וקריניאן. 14.5% אלכוהול. יש בו ביין יכולת התיישנות. מורכבות פרי וגוף, רמיזה למשהו קלוי ומעושן. 16 חודשי יישון בחבית משומשת בת שנה. הגוף בינוני מינוס במתכוון, והוא קליל עגול, נעים, מאוד נגיש ומאוד מאוד טעים.
היין הבא נקרא 35.40.2 והוא יין GSM של יקב צוובנר מבציר 2015 היין עשוי מבלנד של 3 חביות שונות, הונגרית, אמריקאית וצרפתית. הכרם נמצא כאן בפרונט או החלקה שממנה נבצרו הענבים בשורות 35.40.2 זמן חבית כ- 12-13 חודשים. החביות באותה השנה היו כולן חדשות. 15.5% אלכוהול. היקב יצא עם היין לפני כשנה. יש שיטענו שזה אולי אפילו מוקדם מדי ושהיין צריך עוד קצת זמן בכדי להירגע. ועדיין זה GSM מהטובים שמסתובבים פה.
היין הבא של יקב צוובנר הוא 35.6.18 שבתרגום לשורות זה גראנאש קריניאן וקברנה סוביניון. הבצירים הם 2015 ו- 2016. בעוד ה- 2015 היה היין כולו בחביות חדשות, ה- 2016 התיישן בחביות בנות שנה. הקריניאן הוא הזן השלט בבלנד, הגראנאש בא מיד אחריו בעוד הקברנה נמצא בסביבות ה- 18%. האלכוהול כ- 15.6%. ב- 2016 ההרכב הזני זהה פחות או יותר בהרכב גס של כ- 40%-40%-20% וכאמור החביות בנות שנה. קיימת גם שונות מסוימת הבאה לידי ביטוי ביין וזה גיל הכרם שהזדקן בעוד שנה ולכרם צעיר השוני בהחלט קיים. עם אופי קצת יותר רגוע קצת יותר מיושב.
היין הבא טעימת חבית מסקרנת של קריניאן 2015 של יקב בקוש יין שעדיין לא בוקבק. היין נולד משגגה ומעיסוקו האחר של אלי היינן לפרנסתו. בכל טעימה של היין הזה אלי מילמל לעצמו "הגיע הזמן לבקבק אבל זה לא קריטי עדיין"…הוא חוזר ליין אחרי חודש, עושה לו טופינג ושוב אלי ממלמל לעצמו "הגיע הזמן לבקבק אבל זה לא קריטי עדיין"…וככה הוא מתגלגל עם החבית הזו כמעט 4 שנים ועדיין היין חי והוא אומר לאלי: "תשמע צריך לבקבק אותי". 100% קריניאן של אזור ההר הגבוה. ואלי אומר: תראה, אם הייתי מבקבק את היין הזה קודם, מן הסתם הוא היה הרבה יותר טוב. אני יודע שעל ציר הזמן הוא מאבד משהו ועדיין אחרי 4 שנים הוא עדיין חי. חבית אחת של 300 ליטר. האם זו תקלה? והתשובה היא כן. שהוא לא בבקבוק. אבל עוד פעם כך אני מאמין, אלי יבקבק אותו כשזה יהיה מבחינתו קריטי. ואתה מסתכל בצבע ואתה לא מזהה סימנים בולטים לחימצון של גיל ועדיין אין לו שום פגם.
שירז בקוש עם אבא אלי
היין הבא, הוא לא יין פשוט. הוא גם לא יין גדול. אבל היין הזה הוציא את אלי מאזור הנוחות אל אזורי הרגש, גורם לעורו לסמור ולעיניו לדמוע ללא הפסקה, עיניים רטובות, לא מעצב, אלא שמחות ומאושר. זהו יין לגמרי אישי. הערך שלו יותר מהכול הוא ערך סנטימנטלי. ותסכימו איתי שזה הרבה. שירז 2012 יקב בקוש – בשנת 2012, נולדו לזוג רבקה ואלי בקוש בת. ושמה בישראל שירז. שמה ניתן לה, עוד בטרם ידע הזוג מהו מינה או מינו של הרך הנולד. למזלה, היא נולדה בת. בחודש יולי נולדה שירז, ויומיים אחרי שהיא מגיעה עם הוריה המאושרים הביתה, אלי אביה מוצא את עצמו עושה החייאה לילדה שלו ואלי שהוא חובש בעברו עם ניסיון הגיע למצב שהוא מאבד עשתונות ומספיק לשלוח את אישתו אל מחוץ לבית להזעיק את מד"א בעוד הוא לא מפסיק לעשות את כל המאמצים להחיות ולהציל את התינוקת הבת שלו. כשהוא נזכר באירוע זה קשה לו. הוא צרח הוא השתולל ותוך כ-8- דקות הנשמה ועיסויים שנמשכו כנצח הוא השיב לי הכרה ודופק. ומכאן לפינוי רפואי בבית חולים. חודש וחצי שירז הייתה בבית חולים נעה בין חיים ומוות ומי מבני הזוג ההורים לא מש ממיטתה 24 שעות ולאלי זוהי תקופת בציר…תוך כדי שהיית הבת בבית החולים אלי מחליט לעשות יין שירז למרות שבתכנית הבציר לא הייתה כוונה שכזו. אבל שירז זה זן מקדים. ולך תחפש באמצע אוגוסט שירז בריא שלא נבצר בכלל. הוא הסתובב בארץ ומצא ענבי שירז באזור קידה שבשומרון, הוא בדק את הענבים ומצא אותם בריאים עם 28 בריקס. הוא קנה 2 טון ענבים והלך איתו עד הסוף עם שמר אגרסיבי על מנת להגיע לבסוף ליין יבש. בביקבוק 8 גרם סוכר לליטר. האלכוהול כ- 17.5% והיין חצי יבש. היין התיישן בחבית חדשה. סיפור יש כאן. תווית על הבקבוק אין. האם נישארו ממנו הרבה בקבוקים אתם שואלים? לא ממש. ההיגיון אומר שהוא לא יין יציב. ועדיין היין מאוד מהנה. עם סיפור ממש אבל ממש מרגש.
ואתם בטח עכשיו שואלים: ותגיד דני מה אכלתם?
ואני אענה לכם. ומה לא? יוסי הכין כמה סוגי בשר כמו עז, אווז, גיבנת של פרה, ונתח קצבים, לצד תפוחי אדמה מטוגנים, לחם טרי עם שמן זית וקצח, סלט מדהים אותו אני טועם לראשונה בחיי והוא עשוי מרצועות עלי צבר צעיר ברוטב עגבניות,
לצד כמה סוג של צ'ימיצ'ורי, שקדים ירוקים כבושים, וסלט עגבניות. לקינוח, לגמנו מפורט עשוי ענבי סירה של יקב בקוש לצד טחינה אדומה מהולה בדיבשה מקומית בטעמים של גלידת טחינה.
שף ויינן צוובנר, כבר אמרתי?
יקב צוובנר – יוסי צוובנר יינן ושף
אלי בקוש – יינן