יוסי יתח היינן והבעלים של יקב קטלב, חוגג ביום שבת ה- 17.6.2017 יום הולדת 55 ובגלל עין הרע… חמסה, חמסה, הוא החליט שהוא פותח ביום שישי לכבוד המבקרים, יינות מאוד מתיישנים, משנות הבציר 2000! ואילך (עדיין עם התווית הישנה).
משהו כמו כ 16 שנים, (ומי סופר) אנחנו חברים, יוסי ואני. אם לומר את האמת, את ראשית כניסתי לעולם אהבת היין עשיתי כאן ביקב. ומאז, שנים אני מלווה את היקב, את יינותיו, ובמיוחד עכשיו, אחרי שבוע עתיר חוויות, שבו היינו יחד בפורטוגל, כאורחים של חברת AMORIM יצרנית פקקי השעם הגדולה בעולם, בתוספת ישיבה צפופה וארוכה, אחד ליד רעו, בטיסות הלוך וחזור, מן הסתם, עכשיו אנחנו צמודים (אולי אפילו יותר מדי…).
איש קטן אמונה אני. לא לומד. בעיקר לא לומד מהחכמים, שומרי הדת והלכות הכשרות, אלה שהגדול מכולם, רב ונשגב, היושב במרומים, לוחש להם בכיפה שעל ראשם, מאמץ אותם אל ליבו בתפילתם.
ביום חמישי האחרון בשעת ערב, קבלתי בטלפון הודעת טקסט, עם הזמנה מחברי הטוב יוסי יתח הבעלים והיינן של יקב קטלב בזו הלשון: ״היי אח שלי. אני חוגג בשבת יום הולדת, ומחר יום שישי אני פותח יינות מאוד מתיישנים ומאוד אשמח אם תבוא״.
והוא מוסיף והוא כותב: ״דני יקירי. קראתי את הכתבה שלך על הביקור המשותף בפורטוגל. במילה אחת בזבוז. בשתי מילים אתה מבוזבז. יש לך יכולת כתיבה ותאור פנומנלי מרשים, אם כי בעניין חזיר היבלות, חבל שהוא לא יכול לעוף… ״
ואני בעוונותיי, כשמזמינים אותי אני בא, אבל כמו כל אדם שמן, אני מפחד שלא יגישו שם חלילה משהו לאכול ושאני אהיה רעב, אז עצרתי בדרך לנס הרים בתחנת דלק ואכלתי ככה על הדרך, 2 כריכים עם טונה וביצה קשה.
ואז גיליתי, שביקב קטלב, המארח עבור האורחים טורח מלאכה קשה, ועכשיו אני עומד מול הטאבון, בוהה בפוקאצ׳ות, ששיקמה המקסימה שכנתו של יוסי מכינה יחד אתו, וביין השרדונה מבציר 2007! כן זו לא טעות! שרדונה בן 10! לאחר 13 חודשי חבית…ואני פחדתי שלא יהיה כאן מה לשתות ומה לאכול…והשרדונה, בגוון זהוב כתום. כיאות, ליין לבן זקן, עם ״שמנוניות״ מפתיעה, חסר רעננות מצד אחד, אבל שופע מורכבות אדירה מצד שני. והוא מבקש קצת קירור בקרח, והוא נעים ואפילו טעים.
ואז שיקמה ויוסי, הכניסו אידרה של 3.5 קילו דג סלמון, לתוך הטאבון. ויוסי כיבה את האש שבתוך הטאבון, אבל מטיבעה של אש שכבתה היא אופפת את הטאבון מבפנים בחום שארי, ובריחות עשן הנספגים אל תוך הדג, ואנחנו אוכלים יחד ארוחת בוקר, עם פוקאצ'ות שעליהן גבינה, ושום, ועגבניות, ועלי בזיליקום, ושמן זית, וקצת מלח, ואנחנו מגרדים ומקלפים מאידרת הדג, פיסות של בשר עם המון טעמים, ולוגמים מיין השרדונה, ובוצעים מהפוקאצ'ה, מביטים איש על רעו ורעותו ומתענגים מהאושר הבא.
ואז, אל אולם מרכז המבקרים נכנס זוג נחמד. הם הגיעו ללא הזמנה מיוחדת וללא תיאום מראש, ויוסי ניגש אליהם מקדם את פניהם בשימחה, ואומר "ברוכים הבאים. הרווחתם, שבו עמנו ותטעמו אתנו".
ויוסי, החל לפתוח את היינות המתיישנים האדומים, והבקבוקים, מאובקים, כאלה שנשלפים, ללא הכנה מוקדמת, ממקום מרבצם בשנים האחרונות, ואנחנו פותחים עם קברנה סוביניון 2000, ועוברים לפינו נואר 2006, ולקברנה סוביניון 2006, ומרלו 2005, ומרלו 2007, ומכאן לואדי קטלב 2004, ו-לואדי קטלב 2003, ואל אולם מרכז המבקרים באים ומגיעים עוד ועוד מבקרים.
וניכר עליו על יוסי, שהוא קורן מאושר, מן סוג של, שמחת יום הולדת, מהולה בהרבה אורחים, בהרבה יין טוב, כזו שבאופן טבעי, משולבת ברוממות רוח, ועליצות מתבקשת, והכי חשוב, מחוזקת בהמון גאווה ביינות היקב,
ואנחנו כולנו טועמים, ועם היין, ואודותיו מדברים, וצוחקים, והשעות חולפות ואנחנו מה-זה נהנים. ואז לקינוח, יוסי פותח יין קינוח בסגנון פורט מבציר 2006 וואו ! למות ! כמה שהוא טעים.
והחוויה היא עוצמתית, לא כזו שלטועם וחובב היין, היא נופלת כהזדמנות בכל יום, אלה יינות שלא נמצאים למכירה, ואולי, נכון וראוי היה, שיישמרו כיינות ארכיון, והפקקים, נשלפים בזהירות ובחרדה מתבקשת. והפקקים של חברת AMORIM העשויים פקק שעם טבעי, שיוסי עושה בהם שימוש בפיקוק בקבוקי היקב, מוכיחים את עצמם ואטימתם איתנה וחוסנם נשמר.
ועוד ועוד מבקרים, ואורחים באים, ואל שולחן הטעימה מצטרפים, זה, את יוסי מחבק וזו, את יוסי תנשק,
ואני מביט בעיניו הבורקות של ידידי יוסי, שמח בשמחתו, לוגם וטועם, שותה ומתרשם.
