ידידי הטוב מנחם ממי קפלן מנהל חנות היין הכשר פיופ בירושלים, זוכר לי כל אחד מחמשת אירועי פסטיבל היין הכשר בירושלים. מהראשונה Wine Seven Two +972 ועד החמישית שהתקיימה בסוף השבוע שעבר והוא לא שוכח לי את הזו שנעדרתי ממנה ממש בלי כוונה וללא תכנון מוקדם. התערוכה, העומדת בסימן יינות כשרים, היא פרי יוזמה פרטית ועצמאית של א.א פיופ, חנות היין הכשרה והמובילה בישראל ויש המספרים כי כמות היין שהיא מוכרת היא כמעט פי שלוש מכל חנויות היין בירושלים גם יחד. החנות ממוקמת בלב אזור חרדי ועובדת היותה על טהרת הכשרות גם ביין וגם באלכוהול היא מושכת אליה קהל רב. כששאלתי את ממי, מה חשוב לך להדגיש באירוע, הוא ענה לי :" אני סומך עלייך שתדע מה לכתוב ואתה אף פעם לא נתת לי סיבה שלא לאהוב. אבל חשוב לי להדגיש שזה היה אירוע מגוון, רב משתתפים, שנתן במה לכולם הן לנשים והן לגברים הן לחילוניים ועד לדתיים חרדים. ולפיכך יכולת לראות גם נשים מטעימות והרבה נשים טועמות. ותסכים איתי שעם מבחר כה רחב של 40 יקבים, אי אפשר להתלונן". ואני אומר אכן כן. ואמן.
זה נכון, שצביון הקהל כאן שונה לחלוטין מהקהל אותו אני פוגש באירועי ופסטיבלי יין אחרים ואפילו לזה הפסטיבל השנתי המתקיים אף הוא בירושלים במתחם מוזיאון ישראל. ובאמת שלא ממש קשה להסביר את זה. כי בעוד לפסטיבל היין המתקיים במוזיאון מתקבץ קהל שוחר וחובב יין מכל קצוות הארץ בשל המבחר הרב, הפרישה רחבת הידיים וללא מגבלת הכשרות. כעובדה, לפסטיבל היין הכשר מגיע קהל אחר. תראו כאן, הרבה יותר חובשי כיפה, תמצאו כאן הרבה יותר יהודים חרדים ובחורים חסידים, תטעמו כאן רק יינות כשרים, ותראו כאן הרבה יותר יקבים שכור מחצבתם זה יהדות וכשרות וצביון של בית וחינוך דתי ( יקבי ירושלים-חברון, גוש עציון, מירון, יקב אבוהב, יקב תניא, יקב הר ברכה, יקב הפרימיום 1848, יקב היוצר, גבעות, פסגות, צור סוכנויות, עוד ועוד)
נו…ואז מה? זה רע? בין עמדות הטעימה ובין בקבוקי היין הרבים, תמצאו פה ושם הבלחות ויינות אותם אפשר להגדיר תחת הקטגוריה של הצלחות, ויש גם לא מעט אכזבות. לא אחת, יקב או יינן מסוים, מצטיירים בעיני הקהל כייחודיים וכמיוחדים. לעיתים זה רק השם, לעיתים זה היינן שמכבד את עצמו להיות בעמדה ולהטעים מיינו ולספר את סיפורו ולעיתים זו גם הופעתו ודרך לבושו, שמושכים את הקהל אל העמדה. ודווקא כאן, אליה וקוץ בה ולא אחת היין שם הוא הוא האכזבה.
אל היקבים הקטנים הייחודיים והמיוחדים המגיעים מקצוות הארץ אל הפסטיבל, חוברים "התותחים" הגדולים, אותם יקבים גדולים כמו טפרבג 1870, יקב הרי גליל, יקב דלתון, יקב כרמל, בנימינה, רמת הגולן, תבור, ועוד.
כמו תמיד, תמצאו בקהל את המשבחים ומברכים, ואת המקטרגים והמתלוננים, כי כולנו מה לעשות יהודים. מצד אחד שמעתי טרוניה "שחבל, שהיקבים הוגבלו בארבעה יינות בלבד מתוך הפורטפוליו שלהם" ומצד שני שמעתי ש"היקבים לא בהכרח הביאו איתם את היינות היותר שווים שלהם", הייתה לי אף שיחה עם יינן שביקש לעצמו חשיפה בתערוכה ונמצא כרגע בעיצומה של כזו תנופה, אך "עלות הקמתה של עמדה" ו"כמות היין שהוא יצטרך למזוג" הביאה אותו להתלבט ולבסוף להתחרט.
ומאידך, ידידי הטוב אלי פרץ מחברת השיווק "אלרן יין" המשווקת יינות כשרים, בחר לראשונה להשתתף בפסטיבל, העמדה שלו, המתה קהל צמא, ולדבריו "ראיתי ברכה בהשקעה ובחשיפה ואני לגמרי שלם עם ההחלטה שלי להשתתף".
זו לי, השנה השנייה שאל הפסטיבל בירושלים אני מגיע ואני לא הנהג שגם צריך לנהוג בחזרה. זה לא רק שזה החוק "אם שותים לא נוהגים" זו לחלוטין הבחירה השפויה והיא מתירה לכם את האפשרות לשתות עוד ועוד.
לדעתי, זוהי תערוכת יין מפוארת ומכובדת, מוצגת ומוארת, באור נכון. שמעתי מכל כך הרבה מציגים בתערוכה עד כמה הם שמחים להשתתף בתערוכה שכזו וכמה הם מאחלים למארגנים האחרים של תערוכות היין לבוא ולהתרשם ולשכפל את ההצלחה. ואני מוכרח לציין, שכבר הרבה זמן לא מצאתי עצמי מגיע לתערוכת יין כמו כל מבקרי התערוכה האחרים וזוכה לחנייה חינם מתחת למתחם האירוע, חניה המובילה אותי במעלית אל לב החוויה. וגם הפסיעה על השטיח הצבעוני הכבד והרך של אולם הכנסים בבניין בנייני האומה העניקה לאירוע הדרה של חשיבות וכבוד.
אז מה אהבתי אתם שואלים? לא את הכול. באמת שלא. היו יינות שכבר הכרתי, והיו גם כאלה שעליהם מעולם לא שמעתי. היו יינות שהאירוע היווה עבורם השקה ובהחלט היו גם יינות שאולי עדיף היה להם אילו נשכחו אי שם בחשיכה. וזה לגמרי בסדר.
אהבתי את השרדונה של עמק האלה, ואת הלג'נד של יקב שילה, את הערבוביה של יקב אבוהב, ואת היראון 2005 המתיישן של הרי גליל, את הקברנה סוביניון של יקב שילה, ואת יין הקינוח הנפלא של גוש עציון, את הבלנד הכל כך מפתיע בארומות של יקב דרימיה, את הליקרים המתוקים של יקב לביא, את הסירה של הר אודם, ואת היינות של רמות נפתלי.
קהל רב, פקד את "חנות" היינות שהוקמה במרכז האולם ולא מעט עגלות ולא מעט שישיות וגם תריסרים של יינות נכנסו ונארזו מול עיני ברשימת הקניות. אולי זה הפסח. אולי זו האווירה. אולי זה היה היין שנמכר במחירי מבצע. ואולי הייתה זו החוויה שכולנו לגמנו יין לרוויה.