את סוף השבוע שלנו, אנו חייבים לשלושת הבנים שקנו במשותף, לאבא (ולאמא שאיתו) מתנת יום הולדת. מסתבר, שדיון קצר בין הבנים "מה קונים לאבא שיש לו הכול" הסתכם בהצעתו של הבן האמצעי, לקנות לאבא ולאמא סוף שבוע משותף. ואין כמו הבן הצפונבוני תל-אביבי שלי, איש חיי הלילה, מלבחור להורים משהו, שלדעתו זה הכי טוב. עכשיו, משחזרנו משם, אני יודע שהסוף שבוע זה ב"אחוזת דוריתא" במושב לימן שבגליל המערבי במורדות ראש הניקרה, שווה ערך בכסף, לנסיעה ליוון. וכשאתה נוסע לטיול, אתה בודק "מה יש בסביבה". מה רואים, איפה מבלים, מה, אם לא צריך כמו תמיד קונים. והכי חשוב, מה ואיפה אוכלים?.
מסתבר שאפשר להיות תייר, גם בארץ שלך. ואת סוף השבוע האחרון שעשינו זוגתי ואני בגליל המערבי, אפשר לתאר בדיוק כך. בלי מטוס, ובלי המתנה של שעות בשדה, בלי דיוטי פרי ובלי דרכונים, נטו חופשה בארץ, עם מזוודות, עם קניות, עם לינה באכסניה יוקרתית ויקרה ועם מסעדות. כי את זה בדיוק, באנו לעשות. לבלות לראות וליהנות.
לא מעט מסעדות יש בגליל המערבי מראש הניקרה עצמה, אחורה לאכזיב ומכאן לישובי הסביבה.
אבל, מעט מסעדות טובות יש, לבטח כאלה, שכולם מדברים עליהם. לא אחת, מסעדה שכזו, "רחוקה" מאיתך, כספית, או גיאוגרפית ואתה מאחל לעצמך שיום יבוא ושתי הפרמטרים הבסיסיים האלה ייפגשו.
מסעדת "אדלינה" מסעדת שף, ביישוב כברי, כארבעה קילומטרים מזרחית לנהריה, הייתה עבורי מסעדה "רחוקה" שכזו. אבל ONCE ידעתי שאני מגיע לסוף שבוע בגליל המערבי, ידעתי שאני הולך לאכול ב"אדלינה". למה? כבר הסברתי.
הזמנו מקום ליום שישי בערב בשעה 19:00.ה- Waze, לקח אותנו בדיוק מרחק 20 דקות נסיעה מלימן. בשעת ערב שכזו, בקיבוץ, אפילו כלב לא תראו, אבל שביל הכניסה לקיבוץ בלע לתוכו כלי רכב אחד אחר השני, כולם עושים את דרכם במעלה השביל למסעדת "אדלינה". מבט קצר על כלי הרכב בחנייה ועל תוויות החברה שמעניקה רכב צמוד לעובד שלה, ידע לספר שלא מעט מבאי המסעדה בערב שישי, היו "תיירים" מהמרכז בדיוק כמונו. אתם בטח שואלים ולמה כולם מגיעים ל"אדלינה"? טוב את זה, לפחות אצלי, כבר הסברתי.
מבנה המסעדה בשעת הערב בה הגענו, היה מואר ומרשים מלמד על המוסד מסעדת שף. בכניסה, מארחת חביבה שאלה לשמנו והובילה אותנו בטוחות פנימה. ליבת, מנהלת המשמרת קיבלה את פנינו במאור פנים מכניס אורחים ודאגה להסביר לנו בידענות רבה של כזו העובדת במקום כבר כמה שנים, מה לפנינו. כך גם סיגל המלצרית שהצמידו לשרת אותנו העובדת במקום כבר כמה שנים, ידעה לדקלם בבהירות ובאדיבות רבה את כל מה שלא הבנו.
בחרנו ב"ארוחת טעימות" אלה הם מספר "מקצים" של מנות הראשונות שהנן מנות "טאפאס" המביאות לידי ביטוי את המגוון של המסעדה במרקמים, צבעים, וטעמים והן משלבות מטבח גלילי עם מטבח ספרדי ככל שהשף ועוזריו מפליאים על הצלחות.
פתחנו בקרפאצ'ו סינטה עם גבינת פרמז'ן, יופי של מנת פתיחה סינטה וגבינת פרמז'ן נגיעות של שמן זית. מי צריך יותר. לא לוותר.
סביצ'ה טונה אדומה עם אבוקדו, השילוב של חמצמצות לימונית ושמן זית עם אבוקדו וטונה אדומה עשה את המנה למנצחת.
אנטיפסטי עם טאפנד זיתים וגבינה טבעית, משחק הצבעים, הטעמים וחיבור האבוקדו והגבינה עם טפאנד הזיתים השחורים היה מעודן ומסקרן.
קרם חציל עם קצח, לחם הבית עם ממרח עגבניות מיובשות ושמן זית עם נגיעת בלסמי. זוגתי התמוגגה מקרם החציל. לדבריה זה היה מעדן.
במקצה השני, הגיע מאפה בשר וחציל אש, עם טחינה ירוקה ויוגורט,
כאן, זו הייתה "ההחלקה" היחידה של המטבח. המנה לא הייתה חמה מספיק ולבשר לא היה בדיוק איזון בטעם. לי היה חסר או מעט מלח או מעט שומן להעשרת הבשר.
פרוסות סלק עם גבינת סיינט מור מותכת באמצע וצ'אטני תפוחים, ארטישוק עם רוטב איולי ושקדים קלויים. פרוסות הסלק היו חמימות במידה מאפשרות לגבינת הסיינט מור שבאמצעיתם לזלוג קמעה, נגיעות הצ'אטני תפוחים הוסיפו נגיעה מתקתקה שכל כך התאימה לגבינה הארומאטית.
אתם מכירים את זה כשאתם יושבים במסעדה ומלצר או מלצרית מגיעים אליכם ושואלים "איך האוכל"? או יותר בנאלי "הכול בסדר"? ובכן ליבת מנהלת המשמרת "במקרה" קפצה לשאול את זה. אמרתי לה שאנחנו מאוד נהנים רק שמאפה הבשר קצת "סבל" מבחינתי כדי להיות מושלם.
ואז, במקצה השלישי, הגיע מנת "קוסא מחשי" שזה קישוא ממולא בבשר בקר טחון עם צנוברים. המנה הייתה לעילא והמטבח ידע להגיב נכונה על ההערה שנתתי לליבת. המנה הייתה לוהטת והקישואים הממולאים בשר וצנוברים, שוחים ביוגורט חמצמץ היו עשויים לעילא וחום המנה הביא אותי "להירגע" ולאכול אותה במתינות מתבקשת.
קלמרי וראשי דיונון מטוגן, סלט עלים.
כפי שאתם רואים, השף והמטבח עושים כאן משחקי ים ויבשה פורשים בפני הסועד את החוויה במלואה.
סיגל המלצרית שאלה : איך אתם רוצים כאן איזו הפסקה קטנטונת עד לעקריות? בהחלט כן. זה היה בדיוק הזמן לסובב קצת את הראש לאחור ולצדדים. המסעדה התמלאה והאווירה הייתה נהדרת, חמה, מזמינה ומשרת שלווה. בקבוק היין שלנו הגיע כדי שלושת רבעי לסופו וזוגתי שתהיה בריאה היא רק לגמה איתי פעמיים לחיים.
"טעימות מהמטבח" – לקחו מנות עקריות ו"הקטינו" אותם במקצת כי אחרי כל ה"לפני" של "ארוחת הטעימות". הרבה, כבר לא תאכלו לאכול, והן כוללות לבחירה דג דניס, פרגית במרינדת זעתר, מיקס פירות ים, וסינטה בגריל.
ליבת המליצה על יין שלדבריה "יתאים להכול" והיא הציעה לבחירה יינות אדומים של יקבי בוטיק ישראלים גליליים כמו "אדום" של יקב שבו, ESPERO של יקב טוליפ, רייטון של יקב אמפורה, ו"רוסו" של יקב לוריא. אין ספק שמדובר ביינות בהחלט טובים וראויים אך הבחירה שלי על ה-ESPERO של יקב טוליפ הייתה החלטית והיא הייתה נפלאה משדרגת ומרוממת כל מנה.
אני בחרתי במיקס פירות ים. המנה הייתה עשירה והיא כללה, שרימפס, מולים בשרניים שנבחרו בקפידה וקלמרי.
זוגתי הצמחונית בחרה באורז בר מבושל בשמנת בסגנון ריזוטו המנה שהגיעה הייתה עשירה, מלאה, מזינה ומאוד טעימה.
גם את סלט הירקות זוגתי ידעה להכיל. טוב זו לא חכמה אתם יודעים שהכול טרי מהגליל.
לקינוח, ואתם יודעים שאנחנו "שומרים" וקצת בדיאטה, הזמנתי 3 כדורי סורבה בטעמי ובצבעי איביסקוס, רימונים, ואפרסמון. כדור האפרסמון היה לא פחות מאלוהי. השניים האחרים מלאכים.
הגעתי עם ציפיות. יצאתי עם מחמאות. איזו מסעדה נפלאה "פצצות לגבות".
"אדלינה" מסעדת שף