יש שאומרים, "שגרעין של כ- 5,500 חובבי יין, יש במדינת ישראל והמספר הזה לא משתנה"… אלדד לוי, כתב היין לשעבר ויבואן יין בהווה, כותב בהלצה בפורום שלו "שלום לכל 6 קוראיי…" זאב דוניה הבעלים והיינן של יקב סוסון ים רשם בפוסט בפייסבוק שלו "אין זה משנה איזה יריד אירוע או פסטיבל יין הוא זה או היכן הוא מתקיים, בשורה התחתונה אתה מוצא את עצמך מוזג יין לאותם הפרצופים"…
אבל אני רוצה לספר לכם משהו אחר.
בסוף השבוע האחרון עם מזג אוויר נהדר, נחלק לו גרעין חובבי היין בישראל (5,500 חובבי יין ,כך אומרים…) כמו כל הדברים בצה"ל ל-3- חלקים.
חלק אחד, עשה את יום החמישי שישי שבת בפסטיבל "שביל היין ה- 6", שהתקיים בראש פינה. חלק שני, עשה את יום השישי בהפנינג ענק ומרשים טעים ומדהים שקיימו יקבי רקנאטי תחת הכותרת "טועמים עתיד", והחלק השלישי עשה את יום השישי והשבת ביריד יקבי הבית של יקב שורק. ומקורות יודעי דבר ידעו לספר שכל היקבים שהיו פתוחים בשישי שבת האחרון, לא "סבלו" ממצוקת מבקרים, נהפוך הוא הנכון וזאת רק לטובה.
יריד היין של יקב שורק, הוא לא סתם אירוע יין. הוא למעשה "טקס הסיום" אם תירצו, של בוגרי בית הספר. כל בית ספר. וטקס הסיום של אירוע חגיגי זה, הוא תמיד מרגש. ולצורך העניין, זה באמת לא משנה, אם סיימתם ללמוד באיזו מידרשה, בית ספר, או בפקולטה יוקרתית, או "סתם" העברתם את זמנכם וחיזקתם את תחביבכם, במילוי יין בחבית.
אצל רבים וטובים מהיקבים בארץ (ביקבי הבוטיק בעיקר) תמצאו את בוגרי "בית הספר ליין שורק". חלקם מאותם בוגרי בית הספר, הם ייננים ביקבי בוטיק עצמאים ויינותיהם נמכרים היטב וגם זוכים בפרסים יוקרתיים.
מאחורי כל יין יש סיפור. לפעמים, תמצאו אותו כתוב על התווית האחורית, ולפעמים זו או זה, הנמצאים בעמדת ההטעמה, יתעקשו להשמיע לכם אותו תוך כדי לגימה. על איך נוצר יין, על ידי אנשים שחלמו, למדו, טעמו, ועכשיו בידיים רועדות מגאווה והתרגשות, הם מוזגים לכם את פרי עמלם.
זו השנה השביעית, שבית הספר לעשיית יין ביקב שורק, מקיים את "יריד יקבי הבית". ואני עבדכם, מלווה את הירידים מהאירוע הראשון.
18 יקבים ביתיים, הציגו והטעימו בגאווה רבה ובתחושת לכידות שותפות ומשפחתיות, את פרי עמלם. ותאמינו לי, שזה עלה להם לא מעט זמן, נסיעות, וכסף, להביא את נוזל השקעת אהבתם, אל הבקבוקים.
אני, עבדכם הנאמן, היה ביום שישי ביקבי רקנאטי, ונהנה מכל רגע.
אני, עבדכם הנאמן, הבטיח להגיע בשבת ליקב שורק. אז באתי, הגעתי, וכלל וכלל, לא התאכזבתי.
משהו טוב, קורה לדעתי בעולם היין הישראלי, ולא מעט בזכות יוצאי חבר המדינות.
אלה האחרונים, הביאו ממולדתם, את האהבה הגדולה לתרבות, ואת הנגזרות שלה מוסיקה, אוכל, יין, טיולים וחיים טובים, שלא נדבר על נשים יפיפיות.
אם אנחנו כצברים ילידי הארץ הזו, היינו באיזו שהיא פינת חמד על המפה של ארץ ישראל, זה כנראה היה בטיול השנתי של כיתה ח' או בתנועת הנוער, או אז ממזמן, כשהיינו צעירים,
אבל אם תישאלו, את יוצאי חבר המדינות שחיים וגרים כאן לצידנו, ופעם הם היו עולים חדשים, אין פינת חמד על המפה של ארץ ישראל שהם עוד לא היו בה. ושבו וחזרו ושוב ביקרו בה.
זה מה שקורה עם אירועי היין. זה הקהל, שמגיע בהמוניו, לטעום יין.
זו אותה תרבות, שפעם הוריה, הוציאו שם רע, לתרבות השתייה לשוכרה.
והיום, בניה בנותיה וצאצאיה, באים לטעום יין, ממקום נכון, ממקום של תרבות פנאי ובילוי, וממקום של "פיין שמקריות" של אלה, שיודעים להעריך אוכל ומשקה טוב.
כך שאם תסכיתו את אוזניכם בכל אירוע יין, ותנמיכו לרגע את רחשי הסביבה, תשמעו תמיד, שמי שעומד מאחורי, מצדדיי ומלפניי, דוברי רוסית הם, וזה חברות וחברים, אחלה של קהל מבקרים.
לא את כל היינות טעמתי ביריד יקבי הבית של שורק. לא בגלל שהיו רבות העמדות אלא בגלל שזה פשוט יותר מדיי יינות לשתות.
וזה, עוד בטרם התמקדתי במינגלינג וגם באנשים שתמיד אני שמח, לפגוש ולראות.
משהו לתחושתי הוחמץ השנה. וזו התרשמותי הסובייקטיבית לחלוטין, וזה כאילו, ועל פניו, נראה לי, פחתו המציגים משאר השנים.
ומאידך, ניכר, שעבודת ההכנה וההשקעה, הבאזז התקשורתי, ועבודת היח"צ המופלאה, והפרישה הכול כך נכונה של עמדות ההטעמה המוצלות, תחת ענפי עצי החורשה והעלווה הירוקה, ראויים לכל מחמאה.
בעוד אני עובר ומשתהה בין עמדה לעמדה, אין מצב שלא יכולתי לשמוע קצת רכילות "צהובה". ניסיתי קצת לחפור ולחקור, לשמוע קצת משהו שמישהו מנסה לעשות אותו קצת "שחור". אז שמעתי על "תקן ישראלי, שאצל האחד הוא ישנו, ואצל השני, הוא חסר, לליקר. ושמעתי על "עלותה של עמדת ההטעמה", ועל "עלות מחיר הכניסה", ועל כך שחסר קצת כיבוד לנישנוש ונגיסה" ושמעתי על "מחשבות אולי לנסות ולשנות את השיטה". היה זה שאמר "שהמחיר שנגבה עבור עמדת ההטעמה, וכמות היינות שאתה נדרש למזוג לטעימה, מול יינות שאתה מאוד היית רוצה וצריך למכור בעמדה, בכדי לכסות את ההשקעה, זה פשוט לא עומד בקנה אחד עם נתוני שכר ורווח ובלבולי ביצים של כלכלה". והייתה זו שאמרה שהיא "שמעה, שאולי שווה להוריד או להעלות את מחיר עלות הכניסה ולקזז מעלות השכירות של עמדות ההטעמה"…
"צהוב"? נו…ואז מה? ואתם יודעים מה? מול אירוע מדהים שכזה, אולי יפה היא השתיקה והדממה.
ולו בזכות, הפלטפורמה והבמה, שמקבל כל מציג, ואיפה עוד הוא יזכה לכזו חשיפה, ולכזו קירבה, ולכזו אווירת קרנבל שמחה.
ובכן, מה אהבתי תירצו בטח לשמוע. אז היה לי קל להתחיל עם היינות של לינה סלוצקין מיקב קדמא חלקם מוכרים לי מטעימות קודמות וחלקם היה מעניין לטעום ולהכיר.
הסמיון הלבן (יבש) של אלי בקוש, היינן של יקב בקוש מגוש עציון, שוב עשה לי את זה. ואני יודע שאני צריך לחוש החמצה גדולה, שהסמיון "חצי יבש", פשוט נגמר לו לאלי ואני לא הספקתי לטעום. לסמיון, הוא נתן שם "החייט" וזה בא לסמל את העדינות והדיוק המוקפד, הנדרשים מעבודת החייט. כך גם ביין. ליינות האדומים שלו, הוא נתן שמות כמו "הנפח" ו"הנגר" אותם הוא תאר כבלנדים "קשיחים", כמו בעל המקצוע המסמל אותם. והתוויות על הבקבוקים? אתם שואלים? מקסימות. לא פחות.
בעוד אני חולף ליד עמדות ההטעמה, נשמע קול אישה הקורא בשמי. היא הכירה אותי ואני בעוונותיי לא הצלחתי לחבר אותה ומאיפה אנחנו מכירים. האישה החביבה הזו, היא אורנה אדם, ביתו של אלוף יקותיאל אדם "קותי" זכרו לברכה, שהיה דמות נערצת עליי ועל רבים, ואחותו של אלוף אודי אדם שאני מעריץ ולו בזכות העובדה שהוא הבן של ואיש חיל השריון, כמוני. לאורנה, יש יקב והוא נקרא איך לא "יקב אדם" ויש לה יין זהוב, ולפיכך ניתן שמו בישראל "זהבה". אבל רגע, נזכרתי. אני יודע מאיפה אורנה ואני מכירים, נפגשנו בעבר ביקב אבידן עת אורנה ומשפחת אבידן ניסו לחבר סוג של שותפות ביקב. והיין של אורנה אתם שואלים? ובכן הוא נושא תווית מאוירת של דמות "פלמ"חניקית" ומסתבר שזו התמונה המצוירת היחידה שקיימת, של הסבא רבא של אורנה, שהיה נוטר אלמוני, שנהרג על משמרתו, ועל קברו נרשם "שומר קווקאזי אלמוני". אורנה עושה את היין ביקב שורק. היין עשוי מענבי ויונייה עם נגיעה של 5% שיראז, שנתנו לו ליין הלבן, סוג של גוון זהוב. אז זה לא רוזה, ולא יין "כתום", כי אם יין לבן, עשוי היטב, רענן, ארומאטי, שעומד לו בזכות עצמו ובגאון.
יקב אופיר, הציג על בקבוקי היין שלו, תוויות ייחודיות צבעוניות גדולות ומרשימות בעבודת יד של אמן.
הבת שלו היפיפייה שלצידו, הוסיפה חיוך, נוכחות, ועוד אטרקטיביות, לעמדה שלו. ביקב הביתי של גיל אופיר שבאבן יהודה הוא עושה רוזה נחמד, קברנה פרנק זני ובלנד של פטיט סירה וקריניאן. את הקברנה פרנק שלו אהבתי וב- 70 ש"ח שהוא עולה, שווה לרכוש כמה, להשכיב לישון ל-3 שנים נניח, והרי לכם קנייה מוצלחת.
יקב ארבבוף והיינן אייל ארבבוף, הטעים 3 מיינותיו הנקראים סלעית רזרב משנות בציר שונות. בבציר 2013 מדובר בבלנד אדום. הוא הוסיף לבלנד של השנים הקודמות עוד מרכיב נוסף פטי וורדו מהכרמים של אמיר ארגוב ו"הופ", היין זכה במדליית כסף. וב-70 ש"ח, זה יין לחטוף.
יקב שאטו שני העניק ליינות ולליקרים שהוא מייצר שמות של כל הנכדים והילדים, כך שיכולתם להכיר את בר, שלו, קיילי, גור, אלון, ושירה ומספרים לי שיש עוד נכדים ונכדות יינות ומשקאות על שמם שבבדרך
יקב הסמטה ברמת השרון הטעים יינות קלילים וקייציים. אהבתי את ה-GSM.
יקב מי-טל הטעים שיראז 2013 בסגנון אמרונה. זהו יין יבש עם 17% אלכוהול מאוזנים היטב. יין ייחודי ומעניין.
יקב ארגוב של היינן אמיר ארגוב, הטעים פטיט סירה 2013 שמאוד אהבתי ויינות נוספים.
והיו גם הליקרים של ענת והריבות הנהדרות והיה גם איש הפסיפלורה עם המשקה המיוחד והיה גם יקב סימון שהבטיח אולי להפתיע עם יין לבן לפעם הבאה.
ביציאה לא יכולתי שלא לקחת אצל חברי הטוב דני מיקב דני את הפורט מוסקט 2014 הלבן שלו זהו יין קינוח מחוזק ומתוק שאני עוקב אחר התפתחותו מרגע שנולד. והוא חוויה נעימה בחך.
לאלבום התמונות שצילמתי באירוע