בלזק – ביסטרו צרפתי – מי שלא מכיר דברים כאלה לא מבין באהבה.

לפני כמה שבועות, במסגרת אירוע עיתונאים מקדים לפסטיבל "שף תאכל" חורף, פגשתי לראשונה את שף נתי שפריר. עד כמה שהדבר מוזר, אנחנו "חברים" כבר הרבה זמן…אתם יודעים מאיפה? מהפייסבוק. ויש לי הזכות והכבוד, שרבים מאלה מ"חבריי" לפייסבוק, הם אנשים אמיתיים, חמים, חבריים, לא אחת גם מקצוענים, והם לגמרי ההפך הגמור מוירטואליה. בשלב מסוים באירוע, נאלצתי לעזוב מוקדם ולא חולפות דקות ואני מקבל הודעת מיסרון מנתי: "היכן נעלמת"? ( אמרתי לכם שהוא חבר.) והשבתי לנתי בהתחמקות שנאלצתי לצאת מוקדם וזה האחרון אומר : "תמצא זמן, תבוא אליי למסעדה. אבל תבוא רעב כי אני הולך לפוצץ אותך באוכל"… אז מה אתם חושבים? שלא באתי?

בשנת 1999, בתקופה אחרת שבה אנשים נהגו ללכת למסעדות לפי מדריך "מפה", מסעדת "בלזק" באשדוד, התחילה כמסעדת ביסטרו צרפתי או לפחות עבדה על פי קו קולינארי הנשען ונאמן לסגנון צרפתי.

עם הזמן, המטבח הישראלי נכנס, ועמו הגיעו טחינה, לָבָנֶה, יוגורט, עשבים מהשוק, כשמבחינת השף, "כל הזמן משחקים עם זה". "בלזק", של השף והבעלים נתי שפריר זה היה ונשאר הבית. ולא לחינם הם הוסיפו בימים האחרונים את המשפט הזה לכרטיס הביקור שלהם "פינת אוכל קטנה ומקסימה". יש למקום הזה את כל הנתונים שבעולם, להיקרא כזה וזאת חרף דימוי קצת יקר ושהמקום לפחות כלפי חוץ או בשם החוץ לארצי שהמקום משדר, שאנשים באופן טבעי, אולי קצת נרתעים מזה.

נתי שפריר בוגר תדמור, עשה "סיבוב" במסעדות ואפילו עבד בבית מלון בתל אביב כשנתיים, לאחר מכן מכר בכל מיני מקומות לחם וריבות בקניונים ובשווקים, וגם, עשה לעצמו הפסקה קצרה שבה הכין ארוחות כשף פרטי לאנשים שהזמינו אותו לביתם ואז חזר למסעדה.

המקום נפתח על ידי הבעלים הקודמים בשל עלויות קטנות יחסית למסעדה אינטימית הממוקמת בשכונת מגורים שקטה ונתי המשיך וממשיך אחריו במקום הקיים, לכו ותאמינו, זו השנה ה- 14.

למה "בלזק" ? אתם שואלים, כי קודם כל זה שם צרפתי וכי קראו לזה בהתחלה "פיאף" ובאשדוד, כמו באשדוד, אלמונים גנבו את השלט עוד ביום שהותקן ואז הבעלים החליט להעניק למסעדה שם קצת פחות "אטרקטיבי" לגנבים הוא שינה את זה ל"בלזק".

אם תשאלו את נתי שפריר מה הייחוד של המסעדה והאוכל שלו הוא ישיב בצניעות : "האוכל מקורי, חומרי הגלם טובים וטריים, אני חייב לא לשעמם את עצמי ושיהיה לי וללקוחות שלי טעים וכיף וכל מנה שתהיה עבורם חד פעמית. ואין לי כמויות מוגדרות" והוא מוסיף ואומר ומחדד את מה שאמר דקה כבר קודם : "אם תבואו יום אחד ותבקשו מהמלצרית או מנתי מנה שאכלתם ואהבתם תקבלו תשובה : "אוקי…אני לא יודע על מה מדובר בדיוק"...והוא שב ומוסיף "האוכל שלי הוא קצת ג'זי, כי אני עושה המון אלתורים".

הקהל שפוקד את המסעדה הוא קהל צעיר מ- 25 ועד 65 הרוב מגיע מחוץ לעיר, ורק כ- 30% מהם מאשדוד וזה חבל וכואב אבל זה הולך וגדל לאט אבל על בטוח.

טווח המחירים בבלזק נע בין 52 ₪ למנות ראשונות ועד 115 ₪ לסטייק אנטריקוט בקצה הגבוה של המחיר. הקינוחים נעים סביב ה- 29 ₪.

במסעדת בלזק, תמצאו גם ערבי תרבות והופעות אמנים ודן תורן, איתי פרל, דוד פרץ, דנה ברגר, עמיר לב ואחרים כבר הופיעו בערבי סולו במקום.

תפריט היינות מנסה להיות טוב. הוא אולי לא המילה האחרונה, אבל תוכלו למצוא שם יינות של יקב סוסון ים, יקב צ'ילאג, יקב כפיר, יקב מדבר ואחרים וזה לגמרי לא תפריט יין המבייש את עצמו.

כשנתי הבטיח שהוא יפציץ אותי באוכל, הוא התכוון לכל מילה. אבל גם הסועדים בשולחן שלצדנו שהגיעו במסגרת פסטיבל "שף תאכל" ב- 84 ש"ח ליחיד לארוחה מלאה, לא נראו לי מתלוננים.

אצלנו במשפחה חלוקת המזון היא צרה וברורה. היא על הצד הצמחוני ואני אוכל כל מה ששוחה, עף, הולך, וצבעוני.

פתחנו בלחמניות עגלגלות טריות מאפה בית על מנת לנגב את הטחינה והחציל. הזמנתי אל השולחן גם יין טוב אפילו מצוין הייתי אומר "אלול" 2008 של יקב סוסון ים.

אני בצד שלי קבלתי קלמרי צרוב עם עדשים שחורות ועגבניות שרי על לָבָנֶה. בצד שלה היא קיבלה סלט סלק ועלי רוקט, גבינת פטה כבשים, אפרסמון ובוטנים בויניגרט בלסמי.מנה נהדרת עשירה ומדויקת ברוטב ובטעם.

"אני שבעה" היא אומרת… "עוד לא התחלנו לאכול" אני משיב לה.

ברוסקטה קרם שעועית לבנה בצל צלוי וגבינת פקורינו עיזים אם אתם ממוצא רומני חס וחלילה…אתם תבינו אותי. הקרם שעועית לבנה, זה "החומוס של הרומנים" והיא זוגתי שתחייה היא לא חצי חצי, היא רומני שלם. והקרם שעועית הזכיר לה את הבית והיא שתחייה והשף, החליפו כמה חיוכים ואיזכורים מהגלות בבית אמא ואבא ברומניה. הבצל הצלוי והגבינה, יחד עם החומוס הרומני, היו לעילא על הברוסקטה, ובהחלט מנה פשוטה אבל טובה וכזו שקוצרת מחמאות.

בעוד ההיא נאנקת שוב "כמה שבעה שהיא" אני בצד שלי קבלתי מחבת לוהט "שקשוקה סטייל" רק שזה היה בנוי אחרת. מצד אחד אין כזה דבר שאתם לא מנגבים את המתכת מתחתית המחבת עם פיסות מהלחמניות העגלגלות ומצד שני לא הייתם יכולים שלא לשמוע עד תל אביב איך גירגרתי מהנאה מהמנה הזו ומהשרימפס שהיו צפים בתוך שמנת, מוקפים עלים של תרד, יין מוסקט, וביצת עין. אך, אך, איזו מנה נפלאה.

ואז…הגיע צלחת עמוקה מלאה במולים גדולים ובשרניים עשויים בתוך וורמוט, מוקפים במרק מיסו עשיר, ג'ינג'ר ולמון גראס. כלום לא השארתי בצלחת. ומצד שני, בצלחת של הקליפות שריון של המולים, בניתי גבעה. ומה? אתם חושבים שנגמר? אז זהו שלא.

בצד שלה, הביאו צלחת מלאה ועשירה של ניוקי כרישה ועגבניות שרי עם גרגרי חומוס, "אני רק אטעם" היא אמרה. אז זהו, שכמו ילדה טובה, הכול מהצלחת היא גמרה.

ובצד שלי אתם שואלים? מה עוד אפשר? אז זהו. עכשיו הגיע הבשר. סטייק שייטל ברוטב עשבים ואגוזים היה עשוי כל כך טוב רך ונימוח עם רוטב משגע ופרוסות עבות של תפוח אדמה, שהייתי חייב קודם לצלם ואחר כך לאכול לבד ומכל סובבי להתעלם.

"תירצו קינוח"? שאלה שָׂרִי המלצרית. וזוגתי שתחייה עונה לה. "תביאי רק בשבילו. הוא ימות בסוף והוא ימות רק מאוכל ואחרי שהוא ימות הוא יזכור שאני אמרתי לו"..