בשישי שבת האחרון, חגגתי יום הולדת. כמו ילד שמחכה למתנה, חיכיתי ליום ההולדת. ואת המתנות בחרתי בעצמי וקבלתי אותן אחת אחת מחברים ומאנשים שאני אוהב.
אני יודע שהגזמתי, לבטח נסחפתי, אבל החלטתי לדחוס לתוך שישי שבת אחת מקסימום של חוויה והנאה.
כשאוניות הצי השישי היו בפתח, והנשיא הסורי במתח, וגם אצלנו ובמיוחד בצפון זה היה מורגש בשטח, הכבישים בדרך למיטשוס מסעדת קצבים שבאזור התעשייה שבקצרין, היו כמעט ריקים.
את הזמנת המקומות למסעדה, עשיתי בתחילת השבוע ולפיכך עשרות המכוניות שמילאו את מגרש החנייה בחזית המסעדה וקציני הצבא שפרקו מהג'יפים הצבאיים בואכה אל המסעדה, לא הטרידו את מנוחתי כי ידעתי שמקומי שמור.
אני מכנה את מסעדות הבשר הטובות בישראל בתי מקדש. ומעצם היותם מקומות קדושים לקרניבורים, אין מהם הרבה. ואלה שישנם, הפכו כבר מזמן למוסדות של בשר ולא למסעדות.
חגי שלום מונה את מוסדות הבשר הטובים בישראל על אצבעות כף יד אחת והוא עושה זאת ממקום של כבוד, פירגון והכי חשוב, ממקום של ניסיון הכרה והבנה ברורה, שאלה המסעדות אותן הוא מונה "השכילו לטפל ולהגיש בשר ללקוחות שלהם ברמה הכי גבוהה שרק ניתן". בין המסעדות אותן מונה חגי, נמצאות המסעדות הבאות: "נווה צדק- מקום של בשר", "פורטרהאוס" בתל מונד, "לימוזין" ברמת ישי, "הדסון" ברמת החייל, ו"מיטשוס" שברמת הגולן. אינני מתכוון לדרג הוא אומר, מי נמצא איפה, אבל אלה הן המסעדות הכי טובות בישראל. נקודה".
כשאני מבקש ממנו שיסביר לי מדוע מנה את אותן המסעדות ולא אחרות, הוא משיב :
ראשית אומר חגי, "אני לא מוכר בשר של פרות. אני מוכר בשר של עגלים. ומי שלא מבין את ההבדל, נותר לי רק להצטער. אני יכול לשמוע את אלה האומרים שבשר של פרה הוא עסיסי ומלא שומן, אבל ההבדל בין בשר של פרה, לבין בשר של עגל, הוא הבדל תהומי. אבל זה לא הכול, צריך לדעת גם לבחור את הנתחים שאתה לוקח אליך למסעדה, צריך לדעת כיצד לטפל בנתחים, כיצד ליישן אותם ובאילה תנאים, ומתי זה הזמן גם להגיש אותם בכדי שיהיו מושלמים ובמיטבם. אומר לי חבר, ממשיך ומספר חגי, "מה הבעיה ליישן בשר? לוקחים נתח ותולים אותו במקרר ליישון". "זה נכון." אומר חגי לנתח אחד, אבל נראה אותך עושה את זה עם מאות נתחים."
זו לי הפעם השלישית שאני אוכל במסעדת "מיטשוס" ובכל פעם מחדש, נרשמת אצלי התרגשות. לימים, יש לי הכבוד להיות חברם של שיפי וחגי ואלה מצדם, נותנים לי להרגיש אצלם כבן בית. אומר לי חגי: "אתה יכול לצטט אותי. אבל אם יגיעו לכאן אנשים ויגידו שהם חברים שלך ואו הגיעו בהמלצתך, הם יקבלו כאן אירוח של מכובדים כאילו אתה כאן איתם בשולחן ואני מתחייב על זה".
אתם יודעים, אני לא באמת אוכל כל כך הרבה בשר….כי יש גבול לכמות שאפשר לאכול לפני שמתמוטטים, אבל ישנם מקומות כמו מיטשוס ששווה לעשות את זה שם.
לכו ותאמינו, שאני מגיע למסעדת קצבים עם זוגתי, והיא חברות וחברים,רחמנא ליצלן צמחונית והיא עוד צריכה לחיות איתי…..ולכו ותאמינו שזה מחזיק מים, כבר למעלה מ- 30 שנה.
התחלתי בקרפצ'יו פילה עגל ופרמז'ן, הבשר היה עשוי רך ונימוך בפה, נגיעות של שמן זית ומלח גס לצד נגיעות קלילות של בלסמי ועלי ראשאד עם כמה גרידות של גבינת פרמז'ן מלמעלה, עשו את העבודה היטב.
קבבוני הטלה עם הטחינה, שהוגשו לצד פלפלים קלויים, התחלקו שווה בשווה עם זוגתי…היא הלכה על הפלפל הקלוי ואני על הקבבונים…
טרטר פילה העגל, היה לא פחות משיחוק אמיתי. אולי המנה הכי טובה במסעדה. הבשר הטרי היה טעים ומלא טעמים טבעיים של בשר חי, ממעל היה חלמון של ביצה, בפינת הצלחת כמה גרגרי פלפל שחור גס, בצל סגול קצוץ דק-דק, ועלים אחדים של פטרוזיליה. את הצלפים, לקחה אישתי…(צמחונית אתם כבר יודעים) וואו איזו מנה נהדרת.
רצועות חזה האווז המעושן בזמורות גפן, הוגשו כמו שהן טבעי ומעושן, רכות, טעימות ונימוחות בפה, את הצלפים ושני המלפפונים החמוצים שעיטרו את המנה, אתם כבר יודעים מי אכלה. גם את מנת עגבניות השרי הצבעוניות, שהוגשו עם זרזיף של שמן זית ורצועות פלפל ירוק חריף, היא אכלה בהנאה מרובה.
למנות הפתיחה קבלנו לצד לחם טרי הנאפה במקום, 3 צלוחיות כשבאחת חומוס טעים בשמן זית, בשנייה, בשר טחון מעוטר בטחינה,ובשלישית, פיסות של שום חי עשויות בתחמיץ, אם לא טרפתם את כל צלוחית השום ובקשתם עוד, לא קוראים לי דני רובין.
"קראתי את הכתבה שלך, על הביקור שלך אמש ב"מקום של בשר", אומר לי חגי. "ראיתי שהזמנת פורטהאוס 900 גרם, קראתי שגם מאוד ניהנת. יש לי משהו שיתחרה עם המנה הזו"…"זה ייקח קצת זמן, אבל זה יהיה לך שווה ובבקשה תגיד לי את האמת."…
עד שהגיעה המנה העיקרית,הזמנתי אל השולחן כמה נתחים של צלעות טלה 350 גרם, ככה בקטנה, בשביל הטעם, היה להם ריח אופייני של טלה וטעם עשיר ועסיסי, בפלפלוני השאטה החריפים והממזריים, שהוגשו לצד הנתחים לעטר את המנה, היא לא נגעה. בטח ידעה.
נתח הפריים ריב אנטריקוט 750 גרם עם העצם, שהגיע בתוך כירת מתכת לוחשת ורוחשת מחום, מאפשרת לסועד את כל הזמן שבעולם, לבצוע לעצמו פיסת בשר אחר פיסה, ללא חשש שאחיותיה יתקררו חלילה. צורת ההגשה הזו מאפשרת לסועד גם לסעוד את ליבו וגם לנהל שיחה עם חבריו לשולחן והבשר ימתין עבורו חם ולוהט ומוכן לאכילה. הנתח שקבלתי, היה משוייש היטב, לא יותר מדי שומן ולא פחות מדי ובמרכזו פרח ונימי שומן הנמסים בצלייה ומעניקים לפריים ריב את טעמו הייחודי והאיכותי והעצם, היא זו המעניקה לנתח טעמים ועומק של בשר משובח עם נשיקות שומן. אל פלטת הבשר האימתנית, התלווה מחבת ברזל לוהט ובתוכו היו ירקות אנטי פסטי כתפוחי אדמה, שיני שום, פלפל אדום, פלפל ירוק חריף ובצל, עשויים על האסכלה. כן. היא אכלה.
"מה בכל אופן אפשר להגיש לך", שאלה המלצרית מודאגת את רעייתי, ואל השולחן הגיעו "פוטטו צ'יפס- הום פרייז" של תפוחי אדמה עסיסיים, רכים, עשויים בדיוק וטעימים להפליא. היא ירדה על כל המנה. עכשיו היה לי שקט. גם המלצרית נרגעה.
את כל הארוחה ליווינו בבקבוק סוביניון בלאן 2012 של יקב סלוקיה. זה היקב הפרטי של חגי, והוא נמצא בדלת השכנה, עם חדר טעימות פרטי, עם אולם ייצור, חדר אחסון לבקבוקים ועם חדר חביות. חגי שסיים לימודי ייננות במכללת אוהלו בקצרין, מצטנע, אבל היקב מפיק אלפי בקבוקי יין ואפילו ערק כתוצר לוואי של ייצור יין, הביקוש להם רק הולך וגובר.
מיטשוס באזור התעשייה קצרין ברמת הגולן, היא מסעדת קצבים. ודי בשם של המסעדה בכדי להעביר אליכם למה המסעדה הזו מתכוונת ומה היא יכולה וגם נותנת. היא לא בהכרח המסעדה הכי מעוצבת בעולם, אבל היא נפלאה ואם אתה אוהב בשר, האוכל כאן הוא יותר ממרגש.
אני יודע, שאני אולי מגזים אבל מבחינתי, וכל עוד זה היה תלוי רק בי, אז אפשר היה להתאכסן כאן באיזה צימר (למשל בכפר היין קדם הסמוך) ולהיות כאן, כל הסופ"ש, או כל החיים, וזה בכלל לא היה לי משנה כהוא זה כי הייתי אוכל כל מה שיש כאן. ואם כחבר אמיתי, אני רוצה לעשות צדק עם חגי ושיפי רעייתו, אני אצטרך כך הבנתי, יותר מכמה ימים.
מיטשוס מסעדת קצבים – אזור התעשייה קצרין רמת הגולן
זמני פעילות: ימים שני עד שבת משעה 12:00 בצהרים ועד אחרון הסועדים
למזמינים ביום ששי בערב: הזמנות מתקבלות לשעות: 19:00, ו 21:00
טל. 04-6963334 פקס. 04-6963335