מה עוד אפשר לבקש אחרי יום עבודה ביום חם. מעט רוח, אפשר אוורור, רצוי מיזוג אוויר, משהו קרוב למרכז של העיר, אפשר ים, רצוי שקיעה, ובריזה שתבוא מיד, אפשר להחזיק כוס של יין לבן ביד, להרגיש מיוחד עם טיפת ניחוח של חוץ לארץ, ולקרוא הידד. עיריית הרצלייה החברה העירונית לפיתוח התיירות בהרצלייה והנהלת המרינה, אושיית היין, חיים גן הרי הוא "איש הענבים" ויועד עדי אבישר העורך האחראי של המגזין "יין וגורמה" חברו יחד זו השנה החמישית להביא למרינה בהרצלייה את פסטיבל היין WHITE – "לבן על הים" 2013. בואו ותצטרפו לצלם המדהים אייל גוטמן ואליי עבדכם הנאמן אשר על הכתיבה לטעום יחד איתנו מהחוויה.
זהו הפסטיבל היחידי של יין המוקדש כולו ליינות לבנים, סמוקים, מבעבעים ויינות קינוח ותסכימו איתי שאלה הם המרעננים הרשמיים של הקיץ. המיזם קיבץ אליו ממיטב התוצרת המקומית עם שחקני חיזוק מיינות העולם מה שהעמיד בפני חובבי היין שלל מגוון ורחב של זני ענבים, סגנונות, יקבים וטווחי מחירים בחגיגת יין אמיתית המשלבת מתחם נהדר עם נוף של מעגן היאכטות והסירות ושקיעה של ערב ורוח ים.
הרבה מהיינות אינם "סתם" יינות מרעננים. הם קלילים, נגישים, טעימים, מהנים, נעימים, פריכים, והם הולכים נהדר עם אוכל, עם מנות פתיחה, עם גבינות ועם מאכלי ים עם מנות אסייתיות ועם מנות אחרונות, היינות הלבנים הם לא רק הבחירה הטבעית של הקיץ הם הבחירה הנכונה.
מהפכה של ממש ביינות הלבנים, עשה יקב תבור. זה קו יינני מאוד ברור של ארומות מתפרצות וברורות, זו בחירה נכונה של זנים, זו הסתכלות רחבה על הפוטנציאל הגלום בחיבור שבין צרכן היין לצריכת יינות לבנים שכל כך מתבקשת לנוכח האקלים החם. זו עבודה מושקעת בכרמים ועבודת ייננות משובחת שהעמידה שורה נהדרת וכמו שמתאר אותם כל כך נכון היקב : "עשירים, בהירים וזהובים, עם ניחוח של פריחה והתחדשות" של יינות לבנים סוביניון בלאן, גוורצטרמינר, וויונייה (Viognier) רוסאן (Roussanne), או יותר נכון "השכיבה" לצינון, בתוך "אקווריום" מלבני ענקי עמוס בקרח על תקן "שמפניירה".
אומר חיים גן "איש הענבים" ממארגני הפסטיבל – "פסטיבל יינות לבנים בכמה מילים. זה לא יעלה על הדעת שמדינת ישראל שעברה איזה סוג של מהפכת יין גם בצריכה וגם באיכות בעשור האחרון ובאמת שהיא גם משדרת יציבות הגיע הזמן שהמדינה שלנו וגם הקהל הרחב יפנימו שתעשייה איכותית נמדדת קודם כל בייצור היינות הלבנים שלה ולא ביינות האדומים. הרבה יותר קשה לייצר יינות לבנים, מדינות יין מובחרות מגיעות לקדמת הבמה עם יינות לבנים דווקא ולא עם אדומים, יינות לבנים מעניקים הרבה יותר תמורה הולמת לכסף מיינות אדומים, ואולי אנחנו הישראלים המסוקסים לא שותים יין לבן…נו בחייאת דינאק תראה מסביב, מרינה, חם, דגים, שמש, מסעדות חוף, מה מתאים יותר מאשר יין לבן. התולדה של זה שאנחנו החלטנו שאם אף אחד אחר לא מסוגל להרים אירוע המסווג כאירוע של יינות לבנים בטיעונים של "לא כלכלי" ו"מי יבוא"… נעשה זאת אנחנו. אז את האירוע הראשון עשינו לפני 5 שנים והרמנו פה הפקה מצליחה אותה אנחנו מקיימים זו הפעם החמישית. יש כבוד ליין ויש כבוד למוסד "איש הענבים" אני כיום רואה ביין כמוצר יסוד ואמצעי. הוא לא האישיו המרכזי. לא יעלה על הדעת שבמדינה כשלנו יינן הוא סלבריטאי. יין הוא אמצעי. זהו אירוע חוויתי. שהקהל צריך לבוא ולהיחשף ליינות לבנים, סמוקים במבחר רחב ומגוון של טעמים וארומות, יינות כיפיים מרעננים. האירוע הוא חלק רחב מתוך אירועי יין רבים המתקיימים בארץ וזה גם לדעתי האירוע היחידי שהוא לא יין. למה כוונתי. היין הוא לא המרכז. בוא נוציא אותו לרגע מהמרכז. הוא אמצעי. מדהים לנו בני האדם לשתות, להיפגש, לאווירה, לחוויה, זה לא אירוע מחנך והוא לא נועד להיות כזה. בזכות האירוע הזה ובכלל, התעשייה תגיע לייצור יינות לבנים והצרכן הישראלי מן הראוי שיגדיל את צריכת היינות הלבנים".
הצלם אייל גוטמן ועבדכם אשר על הכתיבה עשינו הכול בכדי לנסות ולטעום "מהכול" ואו לפחות להביא בפניכם את הנבחרת אותה אנחנו אהבנו והיא בהחלט לא מעטה.זו גם ההזדמנות עבור חובבי היין לבחור להיחשף למבחר הגדול ולבחור לעצמם יינות לחג השבועות ולקיץ הקרוב.
יקב מדבר סמיון סוביניון 2010 – אני אוהב את היינות הלבנים של היינן יעקב אוריה ואני מלווה את אהבתי ליינותיו מזה תקופה ארוכה. יקב מדבר מביא לידי ביטוי את סגנונו של יעקב, ידענותו הרבה, לצד טרואר עם טביעת אצבע ייחודית. 70% סמיון 30% סוביניון בלאן חלק מהיין התיישן בחביות עץ מה שתרם למורכבות ועומק ועניין ביין.
יקב תבור אדמה רוסאן 2012 – היין עשוי 100% ענבי רוסאן. אף משגע וטרופי עם פרי הגויאבה ופה שממשיך את החוויה. אולי מאפייניו המקוריים של הזן בארץ המקור לא ידעו גויאבה מהי אבל הטרואר המקומי העניק ליין בעיניי, טאצ' מקסים.
הנרי בורג'ואה, סנסר גפנים צעירות 2010 – וואו איזה יין לבן נפלא. היין עשוי ענבי סוביניון בלאנק מגפנים צעירות. הוא רענן, הוא טעים, הוא מדויק ונקי. יופי של יין.
יקב גוש עציון עמק ברכה לבן 2010 – היין עשוי מענבי שרדונה וויונייה האף פירותי עם נגיעות מתובלות משהו.
יקב ויתקין מסע ישראלי לבן 2011- זהו בלנד מקסים של 50% ויונייה, 35% פרנצ' קולומבר, 15% גוורצטרמינר, – באף פרחוניות ועשבוניות ורעננות לימונית לצד פרי הדר בולט.
יקב טפרברג 1870 , מוסקטו לבן 2012 – אל תקלו ראש ביין. כפי שמישהו שעמד על ידי כינה אותי "ילדותי" על אהבתי ליין. הסוכרייה החנפנית הזו העשוי 100% ענבי מוסקט אלכסנדרוני הוא יין כייפי אמיתי לא יומרני שבנקל אתם מתחברים אליו יש בו איזון ומתיקות וכשהוא מוגש מצונן היטב, אל תתפלאו שבעמדת ההטעמה של היקב, הכרתי את כל המטעימות בשם הפרטי.
הוגל, ריזלינג 2010 – ריזלינג רענן עם פרחוניות הדרים אפרסק ותפוח
יקב עמק האלה סוביניון בלאן 2012 – מספרים שביקב לא ששו לצאת עם היין כל כך מוקדם ורק לכבוד הפסטיבל ניאותו להגיע עם היין החדש הזה. מצאתי בו המון לימוניות וחמצמצות רעננה לצד מאפייני פירות ארומאטיים המזכירים בנוסף מלון ואננס.
בואו לצפות באלבום התמונות המרהיב של הצלם אייל גוטמן