יוגב צדוק יינן יקב רמת נגב – ״מפירנצה לנגב: היינן שחזר כדי להפריח את השממה״

בעוד שרבים חולמים על חיים באירופה, יוגב צדוק (43) היינן של יקב רמת נגב עשה את הבלתי צפוי: עזב את פירנצה, בירת היין האיטלקית, וחזר לנגב כדי להגשים חלום שנראה כמעט בלתי אפשרי – לגדל גפנים ולייצר יין איכותי בלב המדבר. היום, כשהיינות שלו זוכים בפרסים בינלאומיים, מתברר שהחזון החלוצי שלו היה נכון.

״רבים שאלו אותי איך חזרתי ״לחור הזה״ ולא נשארתי באיטליה״ הוא מספר בחיוך. ״אבל בשבילי אין כמו הבית. אנחנו עושים כאן משהו מאוד חלוצי ואותנטי – מפריחים את השממה בדרך שלא נוסתה קודם״
כשהגיע ליקב המשפחתי ב-2009, המציאות הייתה שונה לחלוטין. ״היקב היה מחסן קטן עם שני יינות אדומים בלבד – קברנה סוביניון ומרלו״ והוא משחזר: ״אבא שלי עבד מתוך תחושות בטן, עם המון אהבה, אבל הכול היה מאוד קטן וידני. הוא היה מוכר את היין מתא המטען של הרכב״
הידע שרכש בפירנצה היה קריטי לשינוי שהוביל. ״במהלך הלימודים באוניברסיטה למדתי על פיזיולוגיית הגפן, טכנולוגיות ייצור מתקדמות, תהליכי תסיסה, ואפילו תורת החביות – שהוא עולם שלם בפני עצמו״ הוא מסביר. ״אבל האתגר האמיתי היה להתאים את הידע הזה למציאות המדברית״
הצעד הראשון היה מהפכני: ״כשגיליתי שהקברנה והמרלו לא נותנים תוצאות איכותיות מספיק באזור שלנו, החלטתי להביא זנים אחרים שיתאימו יותר לאקלים המקומי״ והוא מתאר. ״הקמנו חלקה ניסיונית עם זנים כמו מלבק, פטי ורדו, שרדונה, פינו גרי, גרנש ומורבד. זה היה הימור גדול – לנטוע זנים חדשים במדבר״
ההימור השתלם. היום, יקב רמת נגב מייצר ארבע סדרות יין מרשימות, כל אחת עם אופי ייחודי. סדרת ״רמון״ למשל, מיוצרת מענבים שגדלים בחלקות מובחרות במצפה רמון, שם הגובה מאפשר הבשלה אופטימלית. ״המלבק שלנו שונה מהמלבק הארגנטינאי המוכר – הוא עשיר יותר, והפטי ורדו שלנו יותר קטיפתי ופחות ירוק מהמקובל״ הוא מסביר בגאווה.
האתגרים במדבר הם יומיומיים. ״השמש החזקה והקרינה הגבוהה הם אתגר מתמיד״ הוא מסביר: ״צריך להבין שאנחנו עושים כאן משהו שהוא כמעט בלתי אפשרי – מגדלים גפנים באחד האזורים הצחיחים בישראל״ אבל, דווקא האתגרים הללו הובילו לחדשנות טכנולוגית: שימוש בשמרים נכונים, טכנולוגיית ייצור ותסיסה אחרת שמיועדת לענבים שגדלים באזור הזה. יוגב דייק את מועדי הבציר, את הליך הסינון, את כל תהליך העשייה. ההתמדה השתלמה. סדרת ״אקסודוס״ של היקב זכתה לאחרונה בהכרה בינלאומית מרשימה:
אקסודוס גרנד רזרב אדום 2018 זכה במדליית פלטינום היוקרתית בתחרות דקנטר, ואקסודוס
רזרב בורדו 2020 זכה במדליית זהב כפול בתחרות יין מקומית. ההישג הכי גדול שלי הוא שהצלחנו לייצר יינות איכותיים מאוד כאן במדבר, במקום שנראה על פניו כ״שממה״ הוא אומר.
המסע שלו לפירנצה התחיל ב-2006. ״רציתי ללמוד באירופה״ והוא נזכר. ״פירנצה נמצאת בלב טוסקנה, האזור שנחשב למרכז עולמי של גפנים ויין – המקום המושלם למי שרוצה להתמקצע בתחום ״החיים באיטליה היו אינטנסיביים: ״הייתי שקוע לחלוטין בלימודים. היום התחיל מוקדם עם קפה מהיר באחד מבתי הקפה המקומיים, כמו שהאיטלקים עושים. בשנה הראשונה הייתי בהלם תרבות – לקח זמן להתרגל לשפה, למנטליות ולסביבה החדשה״
נקודת המפנה הגיעה בביקור בישראל: ״הרגע שבו הבנתי שאני רוצה לחזור לארץ היה בקיץ שבו חזרתי לבציר הראשון שלי כאן״ והוא משחזר: ״החוויה הזו גרמה לי להרגיש חיבור עמוק ליקב המשפחתי. הבנתי את הערך העצום שבפיתוח משהו שהוא שלנו – משהו שורשי, עם משמעות״
היום, 15 שנה אחרי, החלומות שלו גדולים מתמיד. ״החלום הבא שלי הוא להמשיך לפתח את העסק, למצוא זנים נוספים שמתאימים לאזור״ הוא מתאר בהתלהבות. ״באביב הקרוב ניטע ״אסרטיקו״ – זן לבן יווני שגיליתי בטיול משפחתי ביוון. אני רוצה שכל האזור יהיה מלא כרמים, לייצר יותר זנים איכותיים, להמשיך להעשיר את התרבות הצרכנית ולחנך לאהבת היין״
העסק המשפחתי התרחב – היום עובדים בו האב אלון, האם נירה בתפעול, האח גלעד במכירות, ונועה, בת זוגו של יוגב, אחראית על הנוכחות הדיגיטלית של היקב. ״האתגרים בליבנות עסק משפחתי הם בעיקר בדינמיקה״ והוא מסביר: ״חשוב להתנהל בזהירות, כי לא מדובר רק בשותף עסקי, אלא גם בבני משפחה. צריך לשמור על הגבולות בין העבודה למערכת היחסים האישית״
כשהוא מביט אחורה על ההחלטה לעזוב את איטליה, צדוק משוכנע שעשה את הבחירה
הנכונה. ״הייתי אומר למישהו שעומד בפני דילמה דומה להקשיב ללב״ והוא מסכם: ״לך אחרי החלומות גם אם זה מעבר לים, תגשים אותם, לך עם החזון. בסוף, הנטייה שלי הייתה לחזור לשורשים – וזו הייתה הבחירה הנכונה״