כשקבלתי את ההזמנה לערב יין מידידי אביב רון, היא הגיעה עם פיתויים לא מעטים. הוא אמר : "זהו ערב של גברים. כולם חובבי יין. ביניהם זוכה בתחרות "פרס ירדן, הזמנתי גם את ערן פיק היינן של צורעה. קוראים לחבורה שנפגשת "אדום על אדום" כי מדובר בערב של בשר ויין אדום, אני עושה לכבוד הערב, יופי של בשר, הערב הנוכחי יהיה תחת ה כותרת "יינות ישראלים מתיישנים" יהיה לי לכבוד אם תבוא
אני מכיר את אביב מאירועי יין שבהם פגשתי אותו מצלם. לימים נעשינו חברים גם בפייסבוק. את אחד מהאורחים שלו אני מכיר מהיכרות קודמת ואיך לא, מעולם האהבה ליין. לא פשוט ללגום הרבה יין מערב שמתחיל אחרי 9 בערב וגם לא פשוט לאכול הרבה בשעה הזו.
הקבוצה מאוד מלוכדת, מסתבר שמרביתם חברים עוד מהסדיר ואף אחד מהם אינו ילד, לכוון החמישים פלוס. הם גם מנוסים ולפיכך בסוף הערב, הם נוסעים הביתה במונית ספיישל. וזה לגמרי נכון. הגבר בעל המבטא האנגלו-סקסי שישב משמאלי, הגיע מאילת בנסיעה…לא אין חשש. הוא לא חוזר אחר כך לאילת והוא מתכוון לבלות את הלילה בהרצלייה. הוא שאל אותי "אתה חוזר במונית?" השבתי בשלילה, לא חשבתי שזה רציני המדיניות הזו…הוא חייך ואמר לי משפט באנגלית שנשא חן בעיניי אז מיהרתי לרשום אותו
"If you drink drive fast to minimize your time in the road "
אז ערן פיק יינן יקב צורעה, הודיע שלא יגיע כי מה לעשות אצל רבים מהיקבים עדיין ימי בציר. שאלתי את אביב מה צריך להביא? הוא אמר "תביא יין ישראלי מתיישן"…לא ידעתי מה להביא אז הבאתי 3 בקבוקים. פטיט סירה של יקב ויתקין מבציר 2006, קברנה סוביניון אלטיטיוד 624 של יקבי ברקן מבציר 2006, וסגל כרם דישון מבציר 2005, וצנצנת של פלפלים כבושים מעשה ידיי. בכל אופן אני אורח ואורח לא מגיע בידיים ריקות.
מבלי לזלזל ראש ביינות שהבאתי, הם התגמדו מעצם המעמד לצד בקבוקים שהביאו החברים. יקב קסטל גרנד וין 1994, יקב קסטל גרנד וין 2001, יקב קסטל גרנד וין 2003, יקבי כרמל לימיטד אדישן 2003, יקבי כרמל לימיטד אדישן 2004, יקב צורעה אילן מיסטי הילס 1999, יקבי רמת הגולן קברנה סוביניון ירדן 2003.
היינו 7-8 גברים לא זוכר בדיוק. לא שלא ספרתי, אפילו פעמיים. מאז הבוקר, טרח אביב להכין אוכל שילווה את הארוחה. מי שחובב יין, הוא גם חובב אוכל ומי שמארח אנשים שאוהבים יין ואוהבים אוכל דואג שלא יחסר לא מזה ולא מזה.
לא אכלתי מהכול…מסכן שכמותי. אבל הפילה בקר היה מדהים רך ונימוח ובמידת עשייה נכונה על גבול המדיום רייר והמרק הטרופי הקר היה מאוד מיוחד והוא הכיל מנגו ופלפלים צהובים ומרק קוקוס והוא תובל במידה של חריפות מעוררת חושים. היה גם סלט סלק עשוי עם בצל, סלט נאה למראה, שלא דגמתי. היה גם סלט של גרגרי רימון עם עלים ירוקים, שלא טעמתי.
או אז, הגיעו האנטי פסטי שהיו עשויים מירקות שורש ותפוחי אדמה בתנור וירך טלה ממולא בבשר עגל וצנוברים, ערמונים, שזיפים ועשבי תיבול מנה מדהימה שיחוק אמיתי של טעם טוב. היה גם לחם מצוין וחמאה…כן. כאן חטאתי. מה לעשות.
לקינוח, הכין אביב הפתעה של 2 גלידות. אחת כולה וניל והשנייה חמצמצה לכוון הסורבה של התות שדה והפסיפלורה, אלה הוגשו עם עוגת פיצ'- קראמבל חמה (אפרסקים מקורמלים בתנור ומעליהם "פירורים" של המון דברים טובים)…
…אני לא יודע איך נגמר הערב. נשבע ששמעתי, שדיברו על אופציה של יינות קינוח וגם הזכירו שמות טובים מאוד של יינות קינוח אבל יצאתי מוקדם… כרבע אחרי חצות, שלוש שעות פלוס אחרי שהחלה החגיגה, נבלע אל הכבישים הכמעט ריקים של יום ראשון בערב, נוסע בזהירות רבה, מעכל את החוויה.
יקב קסטל גרנד וין 1994 – אני מניח ש- 1993-1994 היו הבצירים המסחריים הראשונים של אלי בן זקן ביקב קסטל. לבטח באותם שנים איש לא ידע לרבות משפחת בן זקן שהיקב יהפוך לשם דבר ולמותג של איכות בשוק היין בישראל וגם מעבר לים. היין היה עשוי מבלנד של כ- 65% קברנה סוביניון, 25% מרלו, ה- 10% האחרונים היו תוספות מזעריות של פטי וורדו, מלבק וקברנה פרנק, זמן היישון בחבית 22 חודש. היין היה שטוח חלש הצבע חום בינוני האף והפה לא מצליחים להחזיק ולהעביר תחושות. טעימה מעניינת, היסטורית, חוויתית, הרבה כבוד ליין של 18 שנה.
יקב קסטל גרנד וין 2001 – "הטיפוס מעלה" ניכר ביין בהשוואה לקודמו, הצבע היה חי יותר כך גם הפרי שבפה אם כי הארומות היו חסרות. לגמרי לא יין רע, אם כי חסרו בו מרכיבי נפח של אף ופה.
יקב קסטל גרנד וין 2003 – שוב על ציר הזמן, "הטיפוס מעלה" ניכר ביין בהשוואה לקודמו, הצבע דומיננטי יותר, האף ארומאטי, הפה מדבר. יין מעניין, נוכח, מורכב, טאנינים רכים. מהנה. לא הייתי מתנגד לכמה בקבוקים ממנו.
יקבי כרמל לימיטד אדישיין 2003 – זהו בלנד של ארבעה זנים, קברנה סוביניון 50% פטיט ורדו 32%, מרלו 17% וקברנה פרנק 1% היין התיישן 16 חודש בחביות ועוד שנה בבקבוק בטרם יצא בשעתו לשוק. באף ארומה של פרי יער קפה ותבלינים. היין מהנה, נעים לשתייה, טאנינים חלקים ורכים, הסיומת ארוכה.
יקבי כרמל לימיטד אדישיין 2004 – זהו בלנד המורכב מ- שלושה קברנה סוביניון המגיעים משני כרמים בגליל העליון 65%, לצד מרלו 15% שהענבים מגיעים מכרם גבוה במיוחד בהרי יהודה וענבי פטי ורדו 20% מאזור בנימינה. היה לי הכבוד להיות בטעימת ההשקה ליין זה במסיבת העיתונאים ויש לי הזכות והעונג להחזיק את היין הזה אצלי עדיין במקרר היין. לא, אל תמהרו לפתוח. הייתי נותן לו בשקט עוד שנה שנתיים. יין מהנה, טעים, במעט טוב יותר מה- 2003. אינני יודע להסביר את זה האם זו השונות בהרכב הבלנד או דווקא שלושת מרכיבי הקברנה סוביניון שעושים את זה בפרי, בעמוד השדרה וברוחב מנעד הארומות והטעמים. פירות יער שחורים ואדמתיות ותבלינים ומנטה ועור עושים בו ביין רק טוב.
יקב צורעה אילן מיסטי הילס 1999 – יין שמלכתחילה, לא התיימר להתיישן כל כך הרבה זמן 13 שנה. כבר במזיגה ניכר צבעו השטוח חסר הברק והחיים וגם הארומה והטעם כבר לא היו שם. סימני הגיל ניכרו בו ביין וגם גוף תומך לא נותר בו. אינני מצטער שטעמתי. זו חוויה וזכות לטעום יין שכזה מהיקב הזה שמייצר לכל אורך השנים יופי של יינות ושומר על אלגנטיות איפוק וצניעות.
יקבי רמת הגולן ירדן קברנה סוביניון 2003 – מה לומר? שסדרת הקברנה סוביניון של ירדן יקבי רמת הגולן זה סיפור של הצלחה? כן. לגמרי. 2003? יין מתיישן? הצחקתם את היין. הוא אפילו לא עשה את מחצית הדרך. הבצירים של 2003-2004 היו מהמוצלחים בשנות הבציר של היקב והתוצאה באה לידי ביטוי ביין. אופי עשיר פירותי ומורכב שזסיף שחור עסיסי ובשל לצד דובדבן בשל עשבי תיבול ונגיעות של אדמתיות רמזים לעץ ותבלין.
יקב ויתקין פטיט סירה 2006 – אני הבאתי את היין. אודה ואתוודה, ששלפתי אותו ממקרר היינות בלי להתכוון אליו. אבל נוכחותו לצד הבקבוקים האחרים (לא כולם נפתחו) עוררה עניין וסקרנות בקרב הטועמים ולו בגלל שהיין הציג זן ענבי פטיט סירה ולא מרלו או קברנה סוביניון כיתר היינות. יקב ויתקין, ידוע בקו היינני שלו ובשורה מוצלחת מאוד של יינות. הפטיט סירה, היווה עבור רבים הפתעה ולטובה. אחד הטועמים אמר תוך כדי הטעימה "שהוא מצטער שאין לו עוד כמה בקבוקים מהיין הזה אצלו במקרר היינות"… זהו יין חד טעמים, מורכב, רב שכבתי מביא עמו ככל שהיין נפתח בכוס מרקם של פירות יער שחורים וכחולים ואופי בשרני אנימלי משהו, לצד קלייה, פרחוניות ומתיקות מדומה עם פרי בשל ורענן. 2006? וואלה מוקדם לו ליין. תנו לו עוד זמן ותרוויחו עומק ומורכבות נוספת והפרי חי בועט ונושם.