איציק אבן רם, הוא מנהל כספים בעמותת "בית לכל ילד בישראל" ייעודה של העמותה ( מלכ"ר) הוא קידום שירותי חברה ורווחה, עם דגש על תחום ילדים בסיכון. העמותה פועלת בירושלים ומפעילה מגוון רחב של תוכניות בתחום זה. אתם יודעים מה? איציק הרוויח אצלי נקודות זכות רבות עוד בטרם טעמתי את הליקרים הביתיים מעשה ידיו, ולו לאור עיסוקו במקום כה חשוב. רווחת הילד.
אבל אני לא כותב על עמותות, אלא על יין ואוכל ובירה ואלכוהול וכאן נכנס איציק לתמונה. איציק מייצר ליקרים מפירות טריים ללא כל חומרי שימור ואת הפירות הוא קונה היישר מהחקלאים.
משפחת הליקרים נחשבת מהגדולות ומהענפות בעולם האלכוהול. המתכון לייצור ליקר הוא גנרי ואין פטנט רשום ותקף על החומרים הפעילים שבו. הליקר ששמו בא מהמילה הלטינית Liquifacere שמשמעותה "להתמוסס". קריא חומרי טעם וריח מגוונים הנמצאים בתוך הפירות הטריים המתמוססים בתוך המשקה בתוספת אלכוהול וסוכר.
איציק אבן-רם , שתחביבו הנוסף הוא ריצות למרחקים ארוכים , מרתון וריצות אולטרה, מדמה את הכנת הליקר לריצת מרתון. כמו למרתון שמתאמנים חודשים רבים לפני התחרות , כך גם את ייצור ליקר לומדים להכין תקופה ארוכה, ורק אחרי שבטוחים יוצאים לדרך.
הזינוק למרתון הוא כמו תחילת העבודה על הליקר. הפרי שתוסס באלכוהול מזיע כמו רץ במרתון ומוציא את העסיס לאורך 42 ימים כמניין הק"מ במרתון, הוספת האלכוהול לפירות מדמה את הרץ העייף בקילומטרים האחרונים ששותה את משקה האנרגיה , ואז הן הפרי והן הרץ מקבלים את הכוח להגיע לקו הסיום . אחרי האתגר והמאמץ הגדול חוצים את קו הסיום מקבלים את המדליה , וגם הליקר אומר את דברו ומוכן לשתייה
איציק מייצר ליקרים כתחביב מזה כמה שנים. לאחרונה ולאחר שחברים ובני משפחה הביעו התעניינות ולאחר שהליקרים הוטעמו בכמה מפגשי "בתים פתוחים", הליקרים של איציק החלו ליצור ביקוש וגם להימכר.
כאן החליט איציק לעלות שלב ולנסות ולהגדיל את היקפי הייצור לפרסם ולהתחיל לשווק את המוצר.
אז נכון שציבור שותי האלכוהול במדינת תל-אביב קובעת הטרנד, הולך וימשיך ללכת שבוי אחר אופנה ואחר מותגים, אבל אין ספק שישנה קטגוריה וגם מקום לאוהבי ליקרים.
הליקרים של איציק אבן רם, נעשים בשני תהליכים עיקריים. או תהליך של תסיסה או תהליך של השרייה. איציק החליט שאין בכוונתו להתפרס על מגוון רחב של פירות אלא בחר להתמקד לפי שעה בסוגי פירות אותם הוא מכנה סוגי טעמים. דובדבן, חרובים ופסיפלורה, אבל תמצאו גם תות שדה ותפוזים וקלמנטינות, חבושים,שסק ואפילו גרעינים של שסק.
רמת האלכוהול בליקרים נעה בין 25-30% והכי טוב להגיש את הליקרים קרים או היישר מהמקפיא ואז הם במיטבם.
נכון לעכשיו, ייצר איציק כ- 200-300 בקבוקי ליקר והכוונה הנוכחית היא להגדיל את היקפי הייצור לכדי 1000-2000 בקבוקים.
המטרה העיקרית להגיע לאנשים שאוהבים לשתות, לאו דווקא החבר'ה הצעירים שהם תמיד קהל רצוי, אלא נישה במעט יותר מבוגרת.
לפי שעה, הליקרים אינם נושאים חותמת כשרות ולאיציק אין שום בעיה להפוך לכשר, היה ואם תהליכי הייצור יעתיקו את מקומם מהחדר הייעודי בביתו של איציק שהוסב לצורך הייצור למתקן כמו יקב על ציודו, או לחילופין שתעלה דרישה למוצרים משוק צרכנים היוצר ביקוש מחד והדורש כשרות למוצרים מאידך.
ליקר הפסיפלורה שטעמתי היה עם אף מאוד ארומאטי ומכאן באה מתקפת האלכוהול שהייתה לטעמי מעט משתלטת והיא העיבה במקצת על נוכחות הפרי.
ליקר הדובדבן (מהזן האדום חמצמץ) היה בעל נוכחת חזקה של פרי מאוזנת היטב עם האלכוהול, טעם נהדר עם תחושה מדומה המזכירה יותר מכל שוקולד מבונבוניירה אותו אתם נוגסים ואז כל חלל הפה מתמלא בנוזל משכר בטעם דובדבן ומכאן גם לטעם השיורי המסיים והארוך. הליקר הזה הוא שיחוק והוא מוצלח מאוד לדעתי וקשה להפסיק לשתותו…
ליקר החרובים האחרון שטעמתי היה כבד, שמנוני בתחושה, סמיך וכמעט לעיס. הארומה של החרוב, היה דיסטינקטיבית מאוד בבקבוק ופחות בכוס, אבל תחושת המלאות של גוף הליקר הייתה טובה ומושכת.
הליקרים נמכרים בסביבות ה-40 ₪ בשלב הכניסה החשיפה וההחדרה. הבקבוקים נעים בנפח של 200 – 250 מל"ל.
להזמנות:
אבן רם
ליקר ביתי מפירות טריים
איציק אבן רם 0528835979
בכתובת הדוא"ל :