בכל תערוכת סומלייה אני מוצא עצמי עם כמה תובנות. הראשונה שבהן, היא למצוא נהג מיועד, אמצעי תחבורה, ומקום חניה נורמלי שבו לא אדרש לשלם כל כך הרבה. את האמת שהייתה לי תכנית מובנית בראש ואף שריינתי לעצמי חניה טובה בבית של חבר באחת מהחניות התת קרקעיות ברחוב מלצ'ט הסמוך חינם אין כסף, רק שלמזג האוויר ולגשם השוטף היו תכניות אחרות ולכן עשיתי בגאון את פעמי לחנייה של היכל התרבות בקומה 3-. את האמת לומר, זו חניה מפנקת. היא הכי סמוכה למקום האירוע ואתה עולה מהרכב לכניסה בדרגנוע והכל יבש ומסודר רק ש…זה עולה הרבה. התובנה השנייה היא לקחת חצי יום חופש מהעבודה כדי לתת לעצמי זמן חופשי מטרדות היום יום ולהתפנות לתחביב ולאהבתי ליין. רוצה לומר שחצי יום חופש הוא כלום מול אלה שיש להם את הפריבילגיה לקחת חלק בתערוכה מפתיחה ועד סגירה על פני יומיים תמימים. רק שאותי מכה השאלה, ראבאק איך הם עושים את זה גופנית, פיזית, נפשית ותחבורתית חנייתית.
התערוכה, נפתחה לקהל המקצועי המוזמן מראש בשעה 13:00. אנשי חברת "שקד" רשת "דרך היין" פתחו עבור כמה כתבי יין את הדלתות כבר בשעה 12:00 ואפשרו לנו לטעום מה שרק רצינו מהמבחר הגדול והאקלקטי של הקטלוג של הרשת לשנת 2018. כל אדם נורמאלי שלוגם וטועם כל כך הרבה יין בשעה 12:00 על בטן ריקה מבלי לירוק כמעט את הכול, יכול היה להזדכות בו במקום על ההזמנה לתערוכה וללכת הביתה כי היו כאן לא מעט יינות שאתה צריך להיות ממש טיפש או לא אוהב יין בכדי לירוק אותם.
ולתערוכה ולתובנה השלישית שלי והיא מינגלינג. לתפישתי, אין מצב שאתה חלק מעולם היין הישראלי ואתה לא נמצא בתערוכה הזו בין אם כמציג קל וחומר כחובב יין בטח ובטח כמי שמלווה וגם כותב על יין. אז התערוכה הזו על פני היומיים שהיא מתקיימת היא המקום בה הידיעה לפגוש באנשים מהתעשייה וההנאה והחוויה שבמפגש היא פשוט חובה.
כן. גם השנה, בחרו לא מעט יקבים וגם יבואני יין ואלכוהול להדיר רגלם מהתערוכה. זה נובע מהמון שיקולים חלקם ואולי מרביתם כלכליים אך יש בוודאי גם שיקולים אחרים מקצועיים כמו למשל היעדר היכולת או הרצון למזוג יין לעייפה וללא תמורה. רוצה לומר, שהתערוכה על פני היומיים שבהם היא התקיימה, נפתחה לקהל הרחב החל מהשעה 18:00. לא מעט יקבים ובמיוחד אלה הקטנים ואלה שזו להם הפעם הראשונה להציג בתערוכה נערכו ואפילו קצת חששו "מהתנפלות" טעימה אצלם בעמדות בהנחה שלא בהכרח תצא מזה מכירה. וכשאני מדבר על מכירה, השנה וכמדומני גם לראשונה, נפתחה האפשרות בפני כל המבקרים לרכוש בו במקום יין מהיקב, תוך כדי טעימה ושיחה עם היינן בעצמו. אז מצד אחד חסרה לי עמדת הענק של חברה כמו "ישרקו- הסקוטית", או "הכרם", ומצד היקבים חסרו לי יקבים גדולים וגם מרשימים כמו טפרברג, או קסטל.
יקב מרגלית למשל שמפיו של אסף מרגלית שמעתי בעצמי ש"אין לי יינות למזיגת טעימה" ערך מאחורי וילון, טעימה מודרכת ביום הראשון למנהלי/בעלי חנויות יין, וביום השני לכתבי יין, ובכך סיים את השתתפות היקב בתערוכת סומלייה.
ומאידך, ולראשונה, הטעימו כאן יקבי בוטיק קטנים שהחליטו להיחשף לקהל המקצועי ולקהל הרחב ולהציג מיינותיהם, ואילו יקבי בוטיק קטנים אחרים מצאו דרך נאה להטעים מיינותיהם באמצעות עמדה של "אוצר יין" שכינס תחת דיגלו כמה וכמה יקבים ונתן להם במה מכובדת קטנה אמנם של חשיפה.
תובנה רביעית. בין המציגים, תמיד תמצאו יקבים וייננים ויינות שיש סביבם תמיד סוג כזה של "באזזז" חיובי. הם תמיד נמצאים בצורה כזו או אחרת תחת זרקאור כלשהו של התעשייה המקומית ועל ידי כך הם "משמרים" את מקומם בתודעה המקומית של חובבי וצרכני היין. יקבים כמו סוסון ים והיינן זאב דוניה, יקב אלכסנדר והיינן יורם שלום, יקב שאטו גולן והיינן אורי חץ, יקב בר מאור והיינן רמי בר מאור, ועוד כמה וכמה טובים ראויים ומכובדים. בין אלה תמצאו גם יקבים ש"כוכבם דרך" ממש רק לאחרונה אחרי שורה של זכיות בתערוכת היין טרה וינו לדוגמה יקב דומיין סרור ושבזכות באזזז נכון הם הצליחו להרים ראש מעל למים הסוערים ולתחרות המקומית על כיסו של הצרכן.
רשת דרך היין של משפחת שקד, העניקה במה הפעם ליקב הצרפתי לה-ז'אמל, שאת יינותיו היא מייבאת ומשווקת. ערב קודם לתערוכת סומלייה, הייתה לי הזכות והכבוד להיות מוזמן להטעמה מיינות היקב בנוכחות ועל ידי מנכ"ל היקב. אם ישנה עובדה אחת שבלטה בטעימת היינות היא תמונת המחיר ותמורת משהו בין 52 ש"ח ל- 79 ש"ח, תמצאו משל היקב הזה המייצר "רק" 6,000,000 מליון בקבוקים בשנה, יינות איכותיים לבנים סמוקים ואדומים.
הצלם DAVID SILVERMAN הציג מתמונותיו בתערוכה בתוך תערוכה. תמונות עולם היין שהוא לוכד בעדשת מצלמתו ועינו הרגישה מלוות אירועי יין לא מעטים והוא אף מטריח את עצמו בעונת הבציר לצלם תמונות מרהיבות הרבה מוקדם בשעות שלפנות בוקר.