לך תאמין. זוהי לי השנה ה-9, שאני מבלה ונהנה ב"יריד היקבים הביתיים" שמארגן "בית הספר ליין שורק", החוגג בשנה הבאה עשור של פסטיבל זה. בכוונה אני משתמש במונח "פסטיבל" למרות שיש המכנים את האירוע "יריד" ולי המשמעות היא לגמרי ברורה. זה נכון שיש מקום לפסטיבל שכזה, וזה ראוי ומכובד שבית הספר ליין מעניק לבוגריו את הפלטפורמה המכובדת הזו, כדי להציג את עבודות התלמידים. ואמנם, תראו כאן תלמידים המטעימים בפעם הראשונה את יינותיהם על כל ההתרגשות והביישנות המתבקשת. אבל, שלא תתבלבלו. אתם תראו כאן גם בוגרים, כמו "יקב ארגוב", ו"יקב גלאי", ו"יקב זזה", שכבר אוחזים בידיהם מדליית זהב וכסף, אחת או שתיים, או ארבע, ויקב גלאי אף זכה לציון 90 של כבוד ומדליית כסף נכספת מטעם מגזין היין הנחשב "דיקנטר" לבלאן דה נואר 2016 שלו.
נו ואז מה? החבר'ה האלה לא יודעים לעשות יין? איכותי וטוב? אז זהו שכן.
כמו תמיד, מצאתי את עצמי בין משכימי הקום של שישי בבוקר פתיחת הפסטיבל.
נפלה בחלקי ההזדמנות לשמוע את ניר שחם היינן ומנטור מנהל בית הספר ליין שורק פונה אל המשתתפים מכין אותם לקראת היומיים שלפניהם, נותן להם טיפים מקצועיים, ומסביר להם, כמה חשובה היא עבורם האינטגרציה עם קהל המבקרים, וכמה עוד יותר חשובה, היא חוות הדעת של הטועמים.
אז מה היה לנו חוץ מחוויה נהדרת שלטעמי גם הולכת ומשתבחת משנה לשנה, קובעת במסמרות חשובות מאוד את נוכחותה בין אירועי היין.
יקב זזה – הבאזז הכי גדול של האירוע היה לדעתי ולדעת רבים הבלאן דה נואר 2016 של ידידי יצחק שלו המכונה "זזה" היין הזה היה פשוט נפלא והוא לא נפל לדעתי מהבלאן דה נואר של יקב גלאי שבחכמה ואמונה רבה במוצר שלו, מסר את היין להערכה לאנשי "דיקנטר" ומכאן לזכייה המכובדת. זזה בנוכחותו, בחיוך הגדול ואהבת האדם, שהוא משדר, מגופו הגדול וליבו הענק, משך אליו אנשים כמו זבובים לעמדה עד שפשוט נגמרו לו בקבוקי היין. חוץ מהבקבוק איתו יצאתי הביתה צמוד אלי חזק אל החזה. כאן המקום להזכיר גם את השיראז 2015 ( הוטעם גם 2014 ) של יקב זזה, שבמתכוון הותיר ביין נגיעת סוכר שיורי שתרמה למורכבות ולנימה מתקתקה חנפנית ביין. שיש שיאהבו ויש שלא. ואני מאלה שאצלם כן.
אני אשקר אם אומר לכם שטעמתי את כולם. ואני אשקר אם אומר שלא כיבדתי בלחיצת יד ובברכת שלום את כולם.
יקב אדם – אהבתי את 2 היינות של יקב אדם והייננית אורנה אדם זהבה 2015 וקותי 2016 שלא נדבר על הלחם מאפה ידיה למות כמה שהוא טעים.
יקב רוגלית – טעמתי את הקברנה סוביניון 2015 של יקב רוגלית וניכר על שרון היננית ועל בעלה ישי והבן הצעיר שעוזר לשניים שהם עושים עבודה טובה והיין שטעמתי לאין שיעור טוב יותר, עוצמתי יותר ובעל פוטנציאל יישון והשתבחות טוב יותר מהקברנה סוביניון שטעמתי אצלם לראשונה לפני כשנה שנתיים בבית/יקב.
יקב דני – אצל דני ידידי היינן של יקב דני אהבתי את יין הקינוח "פורט מוסקט" 2016 וגם יצאתי אתו הביתה.
יקב ארבבוף – והיינן אייל ארבבוף הטעימו את הסלעית רגיל 2015 והסלעית רזרב 2015 שני יינות עליהם כתבתי בהרחבה לכבוד חג הפסח האחרון.
יקב שאטו שני – מתפרש על פני פורטפוליו רחב הן של יינות (הנושאים בגאווה את שמות ילדיו/נכדיו), הן של כהילים, והן של יינות קינוח. טעמתי מהברנדי שלו שהיה פשוט נפלא עשוי היטב, שמנוני, עגלגל, מלא, עתיר אלכוהול, מחמם בחזה וטוב שהוא כזה. לעומתו התאכזבתי משני יינות הקינוח של היקב בסגנון PORT הראשון RUBY והשני TAWNY. ליינן הייתה כוונה טובה לעשות יינות קינוח מחוזקים דמויי פורט ושאלתי הראשונה אליו הייתה : "האם עשית את היינות כתוצאה מתקלה או כשל באחד מיינותיך והפורט הוא פיצוי מתקן תקלה? או שמא עשית פורט מלכתחילה מכוון שיהיה כזה?" והתשובה שקבלתי הייתה "פורט מכוון מלכתחילה" ובכן, לטעמי בשני היינות חסרה המורכבות, העגלגלות, הנוכחות, העומק, ונימת המתיקות המתבקשת מיינות קינוח דמויי פורט ולו על שום העובדה שהיינן לא ייעד למטרת עשייתם של שני יינות אלה, ענבים ייעודיים בעלי בריקס גבוה כבסיס לתחילת העשייה.
יקב אופיר – והיינן גיל אופיר הפתיעו עם רוזה סנג'ובזה 2016 טעים, יפיפה בצבע, שופע רעננות וחומציות תומכת, איזה יופי של יין שתי עכשווי נושק לכל פה.
יקב אבנר – הטעים לא פחות מ- 11 יינות של היקב קשה היה להתמקד בעוד אתה פוזל כל הזמן לצדדים וחבל. עצתי לאבנר היינן, תתמקד ביינות הבולטים שלך מתוך הרשימה, ואת השאר תטעים אצלך ביקב כשיגיעו אליך אחר כך בשימחה ובשקיקה.
יקב קטנרוס – הפתיע אותי עם יין בסגנון פורט מבציר 2013 תענוג של יין קינוח מחוזק פורט עשוי היטב ומתומחר בהתאם 120 ש"ח.
