אני אתחיל מהסוף. ותכף תבינו למה. את המנות האחרונות של הקינוח, הזמינו אותנו לאכול בחוץ על המרפסת. כי הסבב שלנו שהחל בשעה 19:00 וצריך היה להסתיים ב- 21:30 גלש בלי להרגיש ל- 22:00. כי ככה זה, כשנהנים. היה חם בחוץ. לח מאוד. אבל היה "חם" גם בגלל "החתיכות" שחלקן הסתודדו בסמוך לכניסה, עם מיני קצרצר ופרצוף טיפ טופ מאופר, סיגריה ביד אחת וגביע יין ביד השנייה (ועכשיו לאף אחד כבר אין ספק שהכותב עבדכם הוא גבר) וחלקן תפסו מקום על ספות הישיבה שעל יד. מה-זה חתיכות, ולבד?! זה לא יכול להיות. אבל לא אתפלא אם הן שייכות אף הן "לתפריט ההרצה". הסוף השני, היה מגרש החניה המוסדר שבתשלום שמול המסעדה ("ערי החוף") 20 ₪, עלה לי התענוג ב"פנגו" וזה היה שווה כל גרוש.
המבנה המיועד לשימוש של מונטיפיורי 7 בתל אביב בו שוכנת TYO עבר לא מעט ידיים מסעדניות, לא כולם צלחו, ובמדינת תל-אביב שבה הקהל נוהר מטרנד קולינרי אחד למשנהו, אם מסעדה צולחת את 12 חודשי הפתיחה, בעליה משחררים אנחת רווחה.
למקום הזה, נכנסו מספר שותפים, מאוד משופשפים, עם רעיון להביא "משהו אחר" "שונה" ושהגיע הזמן לגוון ולשנות את השגרה משהו שיגרום לסועדים למלא את הפה בוואו! ולהיות מופתעים בכל ביס מחדש.
אז קודם כל מייצרים "באזזז" בדמותו של שף יפני מעוטר, משלבים אותו ואת המאכלים שהוא מוציא תחת ידו שאת מרביתם טרם טעמו במחוזותינו, בתוך לאונג' בר ומשדרים ניצוצות של יוקרה לכל עבר.
הבסיס, הוא עושר של חומרי גלם, שמתעלים ביד אמן לגבהים. וגם את המושג סושי, לוקח השף למקומות הכי רחוקים מבנליות.
ואיך הוא עושה זאת? אם לא בניסיון של שנים, בהקפדה יתרה, ביחידות עמוסות תכולה פנימית שמנמנה טרייה ומושקעת, בהכנה, בחיתוך וברוחב היחידות. ואולי זה בזכות האורז שהיה כל כך מדויק, אחד אחד, רך וטעים שעשוי בטכניקה ובידע של מי שמגיש את המטעמים הללו כבר הרבה זמן, לאלה שיש להם הרבה ויודעים גם לשלם.
לא בכל יום, מזדמנת לו לכתב האוכל, חוויה חושית כל כך מועצמת. לא בכל יום אתה נכנס למסעדה וזוכה ליהנות משני עולמות מצד אחד עולם של אוכל אחר, שונה, אקזוטי, בצבעים, מרקמים, מרכיבים וטעמים, שטרם אכלת ומצד שני עולם של חוויה ותחושה שאתה בארץ אחרת, במקום שאתה מאוד רוצה להרגיש אליו שייך, שרק הבליינים הכי נחשבים, זוכים להגיע אליו ואלה האחרונים "דופקים הופעה" עם כלי הרכב, ארנקיהם השמנים, חשבון האשראי שלהם הבלתי נגמר ובגדיהם הנוצצים של מיטב המותגים הנחשבים.
TYO מכוונת גבוה. היא מותאמת לבליינים שאוהבים את חיי הלילה, את המינגלינג עם שכמותם, את הדרינק והקוקטייל, את השוטים ואת הסושי.
גם הבר, ששוכן במרכז הלאונג', מאוד מודגש ומובלט. לא בדיוק המוטיבים היפניים שולטים כאן, יותר הניו-יורקים.
הרבה לפני שזכיתי לטעום מכל האוכל שעלה אל השולחן, עשיתי כל מאמץ להנציח כל מנה בתמונה. כי זו האחרונה, זו לא רק מנה, זו תמונה, שפותחת לך את הסקרנות והתיאבון, את מערות האף ואת בלוטות הטעם שבלשון, על שום יופייה ומקצועיות עשייתה.
פתחתי בשני קוקטיילים הראשון נקרא MR. BERRIES שהיה מורכב מג'ים בים, שמבורד, פירות יער, ג'ינג'ר וליים. ואחריו Spicy Spirit שהיה מורכב מג'ין, אלדרברי ולמון גראס.וחזרתי על זה לפחות עוד פעם. אני לא בטוח לעניין השמות של המנות הראשונות והאחרונות והמגוון של הסושי אבל באמת ובתמים שהתקשיתי לגמור ולו בשל העובדה שהייתי חצי שיכור.
היו שם ספיידר TYO , שרימפס סלמון, ניגירי סלמון, ניגירי שרימפס קריסטל ניגירי סלמון, ניגירי טונה, ספייסי טונה וסלמון אבוקדו טונה, ניגירי צלופח וניגירי שרימפס. ובמנות מאקי נאגי אספרגוס ובצל ירוק עטופים בקובה ביף וטריאקי חם ונאסו מיסו חציל גריל ומיסו אדום עם צ'יפס של ירקות שורש ובלק קוד במיסו, אורז שומשום, ומיקס פטריות במחבת.
ומנות קינוח מתוקות שליקקתי את אצבעותיי אחת אחת.
TYO – לאונג' בר יפני – שילוב בין חווית בילוי וקולינריה גבוהה
שנפתח לאחרונה בבניין לשימור מהמיוחדים בישראל, הינו מקום שחי על קו התפר בין מסעדה לבר ומקבל השראה משני העולמות, תוך שהוא מציע חווית בילוי ייחודית, שהדגש המרכזי בו הוא לא רק האוכל, אלא האווירה. הקונספט ב-TYO כולל 2 סבבים: סבב ראשון ב-19:00, סבב שני ב-21:30– ולאחר מכן המקום הופך את עורו למקום בילוי לילי.
הכוחות המשולבים מאחורי TYO הם חיים לוזון ויקי כביר, שי דוידוף, עדי וכלר מקבוצת חיי הלילה המובילה בתל אביב, האחראית על מקומות כמו "קולנוע זמיר" "וואליום" ו"הפאטיו" ורועי לאון ובני רוזן בעלי רשת המסעדות "דרבי בר",
שותף נוסף הוא מי שעומד בקדמת הבמה הקולינרית – השף היפני היחידי בישראל יאמה אוימאודה הידוע בכינוי יאמה- סאן, אשר נחשב לאחד מהמאסטר סושי המובילים בעולם ועבד בין היתר במקדש הסושי מורי מוטו בניו יורק.
התפריט, כולל מגוון מנות מהמטבח היפני החדש מגוון רחב של סושי, מנות ראשונות, מנות עיקריות, קינוחים מעולים וקוקטיילים מכל העולם.
בתפריט הסושי ניתן למצוא ספיידר TYO– סרטן בטמפורה, בצל ירוק, אספרגוס, מלפפון, אבוקדו, טוביקו ומיונז יפני, סלמון מוצרלה– צ'ילי אדום, בצל סגול, סלמון ומוצרלה, ספייסי מיונז, טריאקי ושבבי בטטה.
בין המנות הראשונות: נאגי מאקי– אספרגוס ובצל ירוק עטופים בקובה ביף וטריאקי חם, טונה פואגרה– נתחי כבד אווז צלויים על נגירי של טונה, טוביקו שחור ונענע. טטאקי לוקוס– יוזו ,שמן שומשום חם וצ'ילי אדום.
בין המנות העיקריות : בלק קוד: בלק קוד במיסו, אורז שומשום, בקושי קטצו ופטריות שיטאקה. פילה בקר עם כבד אווז פירה טריו, מירין וויניגרט שחור מתקתק. יאמה סאן מכין את כל הרטבים המוגשים בעצמו, כולל רקיחת סויה מיוחדת והחמצת הג'ינג'ר.
על העיצוב של המקום אחראי ירון טל, אשר בחר להעניק למקום מראה בהשראה ניו יורקית. אין במקום אלמנטים יפנים, אלא צבעים בהירים משולבים עם זהב וכסף, המעניקים למקום מראה יוקרתי, משחק בגבהים, בצבעים ובאורות.
יאמה סאן
סושי מאסטר ממסעדת Morimoto בניו יורק– המקדש של הסושי מחוץ לגבולות יפן, נחשב לאחד הסושי מאסטרים החשובים בעולם שהאכיל מדינאים, שגרירים, כוכבי קולנוע וספורטאים בנלאומיים.
יאמה נולד למשפחה בדרום יפן במקום שנקראת קגושימה על הר נישא. הוריו גידלו באופן עצמאי גידולים לאורך עונות השנה ואכלו רק מה שגידלו. כל בוקר היה מגיע לבית הספר עם אוכל שונה מכל שאר הילדים דבר שחיזק בו את האהבה לאוכל אחר ומיוחד.
יאמה נגן גיטרה מחונן והכניסה לתחום הקולינארי התחילה כשעבד במסעדה בטוקיו כעוזר טבח על מנת לממן את האהבה לגיטרות. בגיל 17 טס לטוקיו לבד ,התגורר בדירה קטנה ועבד במסעדות יושינויה, מיהמוטו וקוטרודושי בשביל להצליח במוזיקה. בגיל 21 הוא כבר השתקע בניו יורק ומאז הספיק לפתוח מסעדות בסנט פטרבורג ורשת מסעדות בלונדון. לאחר קריירה ארוכה במסעדות הידועות נאניווה, קבוקי, קאטני ובשיא הקריירה שלו הגיע למסעדת מורימוטו, (אותה מנהל מורימוטו האיירון שף היפני הראשון) שקיבלה את הציון 24 המכובד והמקסימאלי במדריך זאגאט, ונחשבת לאחת היפניות הטובות בארה"ב.
TYO מונטיפיורי 7, תל אביב. שעות פעילות: א'-ש' 19:00 עד אחרון הסועדים. טלפון: 03-9300333