"הסינית האדומה" – מאות מסעדות נפתחו ב-30- השנה האחרונות במדינת ישראל ומאות נסגרו ובמדינת תל אביב, גם מסעדות מפונפנות שנפתחו בקול תרועה רמה ונסגרו בקול ענות חלושה, איש לא בוכה על זו שאיננה ועל ההיא שהייתה, אבל אל מול כל אלה, וזה למעלה מ- 30 שנה, ניצבת לה חזקה ואיתנה "הסינית האדומה".

לפני למעלה מ- 30 – שנה, לחברתי מהשירות הסדיר, הייתה דירה שכורה ברחוב דיזנגוף בתל אביב ורבות משעותיי הייתי עושה במחיצתה בדירה, ערב שישי אחד, החלטנו ללכת "לסינית האדומה". את החוויה שזימנה דאז המסעדה לא אשכח מימיי. אני זוכר היטב את מראה המסעדה מבחוץ ובבפנים ועד כמה ההרגשה הייתה דקות אחר כך אצל השולחן שאנו נמצאים במקום אחר, בארץ אחרת, האוטנטיות והאתניות שלטה הן במלצרים, הן בריחות, הן בצבעים, והן בטעמים, הכול היה חדש, מעניין, מפתיע, מאתגר, זו הייתה לי הפעם הראשונה בחיי שנחשפתי לאוכל של המזרח וזו הייתה חוויה שלא שוכחים. אני לא באמת מסוגל לזכור מה אכלנו אז, למעט את מרק התירס שהיה כל כך טעים מיוחד וחדש עבורנו, ששבועות אחר כך היינו מנסים לשחזר אותו בבית על מרכיביו הפשוטים אך ללא הצלחה יתרה. זו לא הייתה תקופה של סלולאריים, לא גוגל, ולא חברים שפים, או בלוגרים שאוהבים אוכל, זו גם לא הייתה תקופה של מסעדות סיניות של מזון מהיר הפזורות היום בכל קומת מזון שבכל קניון, אז עוד לא היו בכלל קניונים. הדבר הנוסף שזכרתי מהמסעדה של פעם, שזה היה יקר. יקר מאוד. בטח לזוג צעירים חבר וחברה בשנות העשרים. זכורני שבצאתנו את המסעדה, הבטחנו לעצמנו לשוב אליה והרבה, אבל שנצטרך "לשים כסף בצד" לאירוע הבא.

חלפו הרבה מאוד שנים מאז. אין לי באמת תירוץ למה לא חזרתי לשם באיזו שהיא קונסטלציה אחרת.

מאות מסעדות נפתחו ב-30- השנה האחרונות במדינת ישראל ומאות נסגרו ובמדינת תל אביב, גם מסעדות מפונפנות שנתפתחו בקול תרועה רמה ונסגרו בקול ענות חלושה, איש לא בוכה על זו שאיננה ועל ההיא שהייתה, אבל אל מול כל אלה, וזה למעלה מ- 30 שנה, ניצבת לה חזקה ואיתנה הסינית האדומה.

הזמנו מקום למוצאי שבת בשעה 20:00 הגענו בשעה 19:45 אחרי שמצאנו די בקלות וללא תשלום חניה טובה במגרשי התערוכה הסמוכים (כנראה סתם עניין של מזל). המסעדה מבחוץ, נשארה כפי שזכרתי אדומה מתמיד, ובפנים, שוב אתם בארץ אחרת. מלצריות ומלצרים כולם מלוכסני עיניים וגם טוני עם החיוך המזמין, שקידם את פנינו וליווה אותנו לכל אורך הסעודה, היה מלוכסן עיניים, מבוגר וחביב.

אני מניח, שלפחות חלק מהמלצרים יודע פה ושם עברית, אבל אף אחד מהם לא מתנדב לשתף אתכם במידע חשוב זה, כי אל לכם לשכוח האוטנטיות היא שם המשחק ומכאן שעליכם קצת להתאמץ בכדי לנהל אינטראקציה כזו או אחרת עם צוות המסעדה.

שולחן פינתי המתין לבואנו, במסעדה שאותה השעה כבר הייתה הומה מסועדים. או שהיו אלה, כמה וכמה זוגות של חברים שסעדו יחדיו, או ממשפחה ענפה כמו זו שישבה בשולחן שלצידנו.

השירות היה מהיר, ודקות אחרי שהונחו על השולחן שלנו "קלסרי" התפריט, כבר טוני היה ערוך מולנו לקבל הזמנתנו.

כמו תמיד, הבהרנו לטוני מה "המגבלות" שלנו, וכי זוגתי צמחונית, טוני ניסה להרחיב לה את מנעד האפשרויות וניסה בחיוך להקשות עליה כששאל: NO FISH?, NO MEAT?, כן. השיבה לו זוגתי, רק ירקות. ואני? אמרתי לטוני שאני סומך עליו ומכאן כל שימליץ ויביא מקובל.

השירות כאן הוא על סף המיידי, מהיר, קשוב, לא מתחנחן, המנה שהזמנתם, מגיעה אל השולחן, במילה אחת אתם שומעים את שם המנה, והמלצרית או המלצר פונים לדרכם. ובאותה המידה של הזריזות, ידעה המלצרית להבחין בזווית העין איך הצלחת שלי התרוקנה, וזו חיש קל נאספה והוחלפה בחדשה נקייה.

זוגתי, הייתה הראשונה לקבל את מנתה זו הייתה קערת מרק ירקות שכללה אטריות אורז, כרוב, גזר, כרובית, קישוא ולמון גראס, אלה הירקות שזוגתי הצליחה לזהות ולהגדיר אצלה במרק. לדבריה המרק הוגש חם במידה טובה והיה טעים להפליא.

בצד שלי הגיע מרק עשיר בדגה ובפירות ים בעיקר בדגש על שרימפס וקלמארי, אחלה של מנות ראשונות, מעוררות בלוטות טעם ופותחות תיאבון. בעוד אנו לוגמים את המרק ומתענגים, הונחו על השולחן שני מעמדים לחימום המנות הבאות. אלה האחרונים, מאפשרים לכם לאכול בניחותא מהמנות כשאתם דוגמים ומלקטים מהם ככל שאתם חפצים אל צלחתכם בעוד המנה נשמרת ונשארת חמימה דיה בכדי לנהל שיחת אוהבים מבלי שהמנה מתקררת.

לצד של זוגתי, הובאה מנה הנקראת התאילנדית האדומה והיא כללה אטריות אורז רחבות מוקפצות ועבור זוגתי במיוחד ללא עוף, או בקר, לצד ברוקולי, ביצים, כרוב וגזר.

דקותיים אחריה, הגיעה מנת פתאי תאילנדית קלאסית (צמחוני) שכללה אטריות אורז דקות מוקפצות עם כרוב, נבטים, בצל ירוק, גזר, טופו, ובוטנים מגורדים.

בצד שלי, הגיעה מנה הנקראת קונג פד פיק קאנג והיא כללה שרימפס בקארי אדום, חלב קוקוס, פלפלים, בצל ירוק, וזו הייתה מנה מכובדת שהשרימפסים ש"שחו" בתוכה, הוכנסו ללא קמצנות בכדי להעשירה.

בעוד זוגתי ואני מחליפים רשמים, מתלהבים מהטעמים, והצבעים, החל השולחן שלנו מתמלא, מנה לוחשת אדים חמים שהייתה עטופה בנייר כסף חובק בתוכו "הפתעה" הכילה כמות גדושה של נתחי עוף ברוטב לימון. המנה הייתה עשירה בנתחים עטופים ברוטב חמוץ מתוק, עם המון פריכות וטעם.

בעוד אני מנסה לחבר על הצלחת שלי קצת מהאטריות של זוגתי וקצת מהאורז שלמולי, הגיעה מנה ענקית נוספת הנקראת "בקר בנוסח השף" והיא כללה חתיכות בשר בקר מוקפות בגזר, ואגוזי קשיו, ובצל, ותירס גמדי, וכל מיני טעמים שלא אכלתי מעודי,

ואז הגיע טוני עם חיוך גדול ושאל : ? WELL HOW SO FAR ואנחנו משיבים לו במקהלה של זוג : ? ITS TOO MUCH TONY, TOO MUCH…

אינני יודע מה לומר לכם, אבל זה באמת היה יותר מדי, בטח לזוג. וגם אני עבדכם הנאמן שאוהב ויודע לאכול, לא הצלחתי לסיים את הכול.

תפריט הקינוחים היה מגרה וקורץ, אבל שום דבר כבד ומסיבי כמו עוגת שוקולד, או בננה או אננס מטוגנים, לא יכלו להוסיף לי מעבר לאי יכולתי, הסתפקתי בליצ'י שאמנם הגיע מקופסת שימורים, אבל הוא הוגש קר וטעים ולא כזה שמתחרטים ומחזירים.

אכלנו הרבה והחשבון הגיע כמעט ל- 400 ₪. שהיו מורכבים מהנאה צרופה ועם הרבה טעם של עוד. לא עכשיו, אבל תהיה והרבה עוד בפעם הבאה.

30 שנה של הצלחה הם לא עניין של מה בכך. זו אינה מסעדה של כל יום. זו אינה מסעדה של בזול, רק למלא את הבטן ולזלול. זו מסעדה שאתם מגיעים לבלות, לטעום ולגלות, עם מנות גדולות, ומה-זה משביעות.

הסינית האדומה דיזנגוף 326 תל אביב

Take Away, סושי, סיני, תאילנדי

דואר אלקטרוני : boyko1@bezeqint.net