אומרים שכלב וילד גונבים את כל ההצגה. לפעמים זה אורח, שהוא ומה שהוא לובש, או מציג או מחזיק בידיו, מסיטים את כל הזרקורים אליו.
אבל רגע, בל ארתום את העגלה לפני הסוסים.
זאב דוניה יינן יקב סוסון ים הזמין את "תא כתבי היין" אותו הוא מכנה "הכנופיה המוכרת" לטעימת על ציר הזמן של יינות השאנין בלאן שלו ולצדם כמה הפתעות…
הטעימה שהתקיימה בקפה 48 ברחוב נחל בנימין בתל-אביב, הייתה חפה מגינוני טקס מיותרים וגם מכל מאכל אחר מקדים מלווה או מסיים את המפגש.
זאב בחר באופן ההטעמה של יין, שלתפיסתו יהיה הכי נקי ומכאן גם הכי ספרטני שבנמצא, לחם ושמן זית זה הכול.
אורחיו של זאב דוניה בטעימה, היו נינה (אשתו של) וברוך לנגר הכורם המיתולוגי של כרמי ענבי שאנין בלאן בני למעלה מ-34-שנים מהישוב קדרון ליד גדרה שבדרך של טיפול מוקפד ודילול מכוון של כמויות פרי הוא מצליח להביא לניבה של פרי עם איכויות גבוהות ועוצמתיות. היבול לאחר דילול היה 700 ק"ג לדונם, כאשר בכרם כ- 8 דונם.
דוניה הציג את יינות השאנין בלאן שלו בטעימה על ציר הזמן מהשנים 2007-2008-2009-2010
זאב דוניה אומר כי השנין בלאן – הלבן הראשון של יקב סוסון ים, נושא את השם JAMES כמחווה של חבר ולזכרו של רוני ג'יימס ז"ל, האבא של יקב צרעה.
מבין היינות ה- 2009 הסתמן כשונה מאחיו הן במורכבות הן בארומה ובטעם ואפילו בנגיעה קלה של שוני בגוון הצבע. ה- 2007 היה לדעת חלק מחבריי לטעימה בעל הנתונים הבולטים להיות הפייבוריט. זהו יין יבש אך פירותי, עם עושר בטעמים מאפייני זן: היין מורכב מ- 100% ענבי שנין בלאן; אולי בעצם לא בדיוק 100%, מאחר ולטופינג של החביות הוסיף זאב נגיעות אפסיות של שרדונה.
צבעו גוון קש זהוב בהיר. גוף היין בינוני עד מלא, עם איזון מצוין בין פירות טרופיים בכיוון אננס, לבין פרי הדר לכיוון פרי החבוש. היין עצמו מעודן, מורכב ופירותי מאוד. נגיעות של מלון עם דבשיות קלה ופרחוניות ברקע, והזכיר לי עלה של לימון שקוטפים מהעץ וממוללים ביד.בתחושות מעט גיריות ומינראליות, עם מתיקות קלה ומדומה על הלשון. השהות במשך כשמונה חודשים בחביות העניקה ליין קצת חמאתיות וקצת וניל מהחבית. חמיצותו טובה, תורמת ומאוזנת, לקראת סיומת עדינה ואלגנטית המזכירה אפרסק לבן מריר קלות ומתובלן קלות.
אין זה עניין של מה בכך ועל כך אני מסיר את הכובע בפני דוניה. אתה עושה מסיבת עיתונאים לטעימת אורך של יינות השאנין בלאן שלך מבקש להציגם ולהטעימם בפני האורחים ובה בשעה, אתה מזמין אל לב ליבה של הטעימה שלך, אורח – חבר – שאתה מפרגן לו – ליין שלו. באמת. כל הכבוד.
והאורח הנוסף היה גבי סדן היינן לשעבר של יקב הרי גליל ובהווה יינן יקב כרם שבו. גבי בוגר אוניברסיטת Dijon השתלם והתמחה בעבודת ולימודי ייננות באוסטרליה, בקליפורניה, בבורדו ובבורגון. ב- 2006 החל סדן לנטוע כרמי ענבים בגליל העליון ובהם הזנים הבאים: מורבדר, גראנאש, שאנין בלאן, מוסקט קנלי, סירה, סוביניון בלאן, ברברה, פטי וורדו. את היקב הוא הקים ביישוב ג'יש ובשמו העברי גוש חלב. וקרא ליקב יקב כרם שבו.
אומרים שכלב וילד גונבים את כל ההצגה. לפעמים זה האורח, שהוא ומה שהוא לובש, או מציג, או מחזיק בידיו מסיטים את כל הזרקורים אליו. אצל גבי סדן, היין שהביא עמו, השאנין בלאן 2009 של היקב, היווה את השוס מבחינתי בכל קנה מידה.
וחלילה ואל לי, לפגוע בזאב דוניה ויינותיו וגם לא ביינות השאנין בלאן שהובאו עלידי דוניה במשורה, בקבוק מכל יקב, שהוטעם כדי לגימה זעירה, מיצרני שאנין בלאן מחו"ל.
כרם שבו – שבו 2009 – שאנין בלאן- בציר ראשון לענבי שאנין בלאן הנטועים על אדמת אבני צור, שנבצרו בהבשלה גבוהה יחסית נסחטו באשכולות והוכנסו לתסיסה אלכוהולית טבעית בחביות משומשות בנות 400 ליטר, ללא שום תוספים נלווים למשך תקופה ארוכה של 12 חודשים. התסיסה הייתה איטית וממושכת ולאחריה הועבר הנוזל לעוד ללמעלה מ- 6- חודשים למיכלים ולאחר מכן לביקבוק. מהיין עולות ארומות לא מוכרות, חדשות, מעניינות, מסקרנות, לא שאנין בלאן טיפוסי, לא דומה, לא קרוב, לא אפילו על יד לכל מה שהוטעם כאן בטעימה לא של דוניה ולא של תוצרת חוץ. יש כאן טביעת אצבע ברורה, ייחודית, חתימתו של היינן ומכאן ייחודיותו הברורה. הארומות והטעמים הם חלק מתהליך שבו הנוזל ששהה בחביות הלך והתגבש והתפתח ובשלביו היותר מאוחרים של היישון גיבש לעצמו אופי וייחוד ושונות ומיוחדות. מצד אחד זן השאנין בלאן אינו מאוד ארומאטי בפני עצמו ומצד שני היין של סדן, מאוד ארומאטי, חריג בפרופיל שלו. זהו יין שהתקבל ללא ייננות טכנולוגית ותחת התערבות מינימאליסטית של סדן אלא מתהליך ארוך וחריג ליין לבן, משהו שמזכיר יותר מסלול שעובר יין אדום. בהחלט ייתכן שאם נשאל את עצמנו הכיצד הגיעו הארומות הכל כך ייחודיות ליין הזה של סדן, יהיה ניתן לייחס אותן בראש ובראשונה לעובדה שבמשך שהותו של הנוזל העכור בתוך החביות למשך 12 חודש, היין עשה לעצמו סוג של בטונאג' עצמי. המבנה הארומאטי של היין הזכיר אסוציאטיבית לרבים מהטועמים יותר מכל את פרי הפיטנגו. לאחר הן הזכירו חיכוך של אבן צור אחת ברעותה וריח הדומה לאבק שריפה. באף תחושה של פרי טרופי מרוסן מלווה במעטפת קשה. בפה, מדובר ביין שאנין בלאן יבש, בעל מבנה מלא, עם חומציות טבעית טובה ותומכת באיזון, היין בעל נפח, מרקם ואורך יוצא דופן התחבטתי תחת איזו קטגוריה של מינראליות להגדיר אותו אבל בסך הכול זהו יין שחלק יביאו אותו אל אפם ויגידו לעצמם או למלצר: "מה זה? אני לא רוצה את זה" ואחרים יריחו ויטעמו ויגידו: "תן לי מזה ועכשיו 2 תריסרים" זהו יין שאו שמאוד תאהבו ואו שמאוד תצטרכו סקרנות ועניין להכיר אותו לזהות אותו לתייג אותו ולתייק אותו בספריית הארומה והטעם שבמוח אבל לגמרי לא תוכלו להרשות לעצמכם להתעלם ממנו. עצם היותו של היין כל כך שנוי במחלוקת הוא מה שעושה אותו לכל כך כזה שכולם אבל כולם יסיימו עמו את הכוס. ליין 14.5% אלכוהול. מהיין יוצרו 2000 בקבוקים. מחיר לצרכן כ- 94 ₪.
יינות השאנין בלאן שהביא עמו דוניה מחו"ל, נועדו לאפשר לטועמים להרחיב את ספקטרום הטעימה ההשוואתית ולבחון הכיצד מתנהג השאנין בלאן בארצות אחרות.
היין הראשון היה שנין בלאן טדי הול דרום אפריקה 2010 – טדי הול הוא יינן עצמאי דרום אפריקאי, שמייצר מזה שנים את אחד השנין בלאנים הטובים שם. תחילה תחת המותג RUDERA ועכשיוTEDDY HALL WINES.
וביינות הצרפתיים היין השני VOUVRAY, דומיין אליאס 2009 אליאס ALIAS הוא "זקן השבט" בכפר ווברי, השפיץ של השנין בלאן בצרפת ובעולם כולו. היינות שלו מיוצרים בדרך המסורתית, שזה אומר מינימום מניפולציות ו/או טכנולוגיה. חביות ישנות, אפילו ישנות מאד, שחורות מרוב שנים וטחב ופטריות של המנהרות התת קרקעיות, שם שוכן היקב.
Champalou – VOUVRAY שמפאלו 2005 – יקב משפחתי בקצה האחר של הסקאלה המסורתית. יקב קטן אבל מודרני. הבת היא הייננית היום, האבא הוא הכורם, האימא בשיווק. מתיקות ברקע ומרירות לפנים עם חמיצות תומכת.
שני היינות שטעמנו מוגדרים יבשים אבל בעצם הם טיפ-טיפה מתקתקים ושם הביטוי הוא tender = רך, ענוג, עדין.
CRICK VALLEY, ליאו סטין 2009 סונומה קליפורניה – מוגדר תחת הקטגוריה של שאנין בלאן יבש אבל בפה המתיקות מוחשית.
מנדוצ'ינו גרציאנו 2006 קליפורניה ארה"ב – שאנין בלאן טיפוסי.
שני היינות האמריקאיים, היו לטעמי הכי פחות מרשימים, או בעלי אופי ייחודי.