יְפֵיפֶה, צַבָּע נֶהְדָּר, מַבְרִיק, שׁוֹפֵעַ חִיּוּנִיּוּת, טאנינים נוֹכַחִים, מֵאֹזֶן הֵיטֵב, אֵלֵגַנְטִי, עִם נִימָה מתקתקה, חֲמִיצוּת תּוֹמֶכֶת, קְצָת חָרִיף בִּקְצָווֹת, עַמּוּד שִׁדְרָה יַצִּיב, מוּצָק, מִשְׁתַּבֵּחַ הֵיטֵב וְעָשׂוּי לְהַמְשִׁיךְ לְהִשְׁתַבַּח בִּתְנַאי אִחְסוּן טוֹבִים, וְזֶה רַק אֲנִי.
אֲנִי שׁוֹמֵעַ שֶׁהַיַּיִן גַּם נִפְלָא…..
אֲנִי נוֹרָא אוֹהֵב לְבַשֵּׁל עִם יַיִן, לִפְעָמִים אֲנִי אֲפִלּוּ מוֹסִיף אוֹתוֹ לָאוֹכֶל.
אֲרוּחָה לְלא יַיִן הִיא כְּמוֹ יוֹם לְלא שֶׁמֶשׁ עִם יוצא אחד מהכלל, שֶׁבְּיוֹם לְלא שֶׁמֶשׁ אַתָּה עֲדַיִן יָכוֹל לְהִשְׁתַּכֵּר…
עֵץ מֵעוֹלָם לֹא פָּגַע בְּרֶכֶב נָהוּג עַ"י נֶהָג שִׁכּוֹר, אֶלָּא רַק מִתּוֹךְ הֵגֵנָּה עַצְמִית…!
יַיִן הָיָה וְנִשְׁאַר הַסִּבָּה הַיְּחִידָה מַדּוּעַ אֲנִי קָם מֵהַמִּטָּה…… כָּל יוֹם בְּצָהֳרַיִם.
גְּבָרִים הֵם כְּמוֹ יַיִן. חֶלְקָם הוֹפְכִים לְחומֶץ. אֲבָל הַטּוֹבִים מִשְׁתַּבְּחִים עִם הַזְּמַן.
בְּכָל יוֹם, יֶשְׁנוֹ אֵיזֶה שֶׁהוּא רֶגַע, שֶׁאֵין זֶה מְשַׁנֶּה מָה תִּהְיֶה הַשְּׁאֵלָה, הַתְּשׁוּבָה תָּמִיד תִּהְיֶה יַיִן.
הֶעֱרַכְתָּ יַיִן יָשָׁן דּוֹמֶה לַעֲשִׂיַּית אָהֲבָה עִם אִישָּׁה מְאוֹד זָקְנָה. זֶה אֶפְשָׁרִי. זֶה אֲפִילּוּ יָכוֹל לִהְיוֹת מְהַנֶּה. אֲבָל זֶה דּוֹרֵשׁ מִידָּה שֶׁל דִּמְיוֹן.
יַיִן הוֹפֵךְ כָּל אֲרוּחָה לְאֵירוּעַ, כָּל שֻׁלְחָן לְיוֹתֵר אֵלֵגַנְטִי, כָּל יוֹם לְיוֹתֵר תַּרְבּוּתִי.
מַהִי הַהַגְדָּרָה לְיַיִן טוֹב ? הוּא צָרִיךְ לְהַתְחִיל וּלְהִסְתּיַיֵּם עִם חִיּוּךְ.
יַיִן טוֹב, הוּא יִצּוֹר יְדִידוּתִי. אִם נֵדַע כֵּיצַד לַנָּהוּג בּוֹ.
טְעִימָה עִיווַּרְתָּ לְיַיִן, הִיא מָה שֶׁסְּטְרִיפְּטִיז פּוֹקֵר, הוּא לְאַהֲבָה.
פְּשָׁרוֹת נוֹעֲדוּ לְמַעַרְכוֹת יְחָסִים. לא לְיַיִן.
גְּבִינָה, יַיִן, חָבֵר, חַיָּיבִים לִהְיוֹת וְוָתִיקִים שֶׁהִתְיַשַּׁנּוּ הֵיטֵב, בִּכְדֵי לִהְיוֹת טוֹבִים.
בַּקְבּוּק יַיִן טוֹב, מֵכִיל בְּתוֹכוֹ יוֹתֵר פִילוֹסוֹפְיָה, מִכָּל הַסְּפָרִים בְּעוֹלָם.
יַיִן מִשְׁתַּפֵּר עִם הַגִּיל. כְּכָל שֶׁאֲנִי נַעֲשֶׂה מִבּוֹגֵר יוֹתֵר, כָּךְ אֲנִי אוֹהֵב יַיִן יוֹתֵר.
יַיִן…. הַחֵלֶק הִתְרַבּוּתִי בְּכָל אֲרוּחָה.
הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר לִלְמוֹד עַל יַיִן, זֶה לִשְׁתּוֹת יַיִן.
יַיִן הוּא נוֹזֵל חַי שֶׁאֵינוֹ מֵכִיל בְּתוֹכוֹ חוֹמָרִים מִשֶּׁמֵּרִים. מִחְזוּר חַיֵּי הַיַּיִן כּוֹלֵל נְעוּרִים, בַּגְרוּת וְזָקְנָה. כַּאֲשֶׁר לא נוֹהֲגִים בּוֹ בְּיַיִן בַּכָּבוֹד וּבָאַחֲרָיוּת וּמחזיקים אותו בִתְנָאִים אופטימאליים, הוּא יֶחֱלֶה וְיָמוּת.