בסרט "קאובוי של חצות" – Midnight cowboy, יש סצנה פשוטה בה דאסטין הופמן וג'ון ווייט מדברים תוך כדי הליכה ברחוב. הסצנה צולמה ברחוב ניו יורקי "אמיתי", כאשר המצלמה, מצוידת בעדשת טלסקופית, מוצבת במרחק.
השניים מנסים להגיע לצומת המרומזרת בדיוק כשהאור יתחלף לירוק, כך שלא יצטרכו לעצור. בטייק ה- 13 או 14 זה מצליח, אבל אז, באופן בלתי צפוי, נכנס לצומת נהג מונית חסר סבלנות שלא ציית להנחיות עוזרי ההפקה.
דאסטין הופמן שנתקל במונית, דופק על כנף האוטו וצועק: "I'm walking here! I'm walking here! "
וזה נמשך בחילופי קללות הדדי. כל זה כמובן לא היה בתסריט. זאת הייתה 100% אימפרוביזציה, חד פעמית. מיותר לומר שהטייק הזה נכנס לסרט (ניתן לראות ב- youtube). הקטע הפשוט והנהדר הזה "עושה" את כל הסצינה. זה הופך אותה לאמיתית. אוטנטית.
יקב סוסון ים – שאנין בלאן 2011 –
בבציר 2011 קרה משהו מעניין לשנין בלאן שלנו. "הוא" החליט לשנות קצת סגנון, ולהשאיר מעט מתקתקות בסיום. במילים אחרות: היין סירב להיות יבש. זה לא יין קינוח. אני מגדיר אותו off dry. לא חצי יבש. אולי רבע יבש. והאמת – אני אוהב אותו. יש בו חמיצות טובה שמאזנת את מעט המתקתקות והופכת את היין למאוזן ומענג. כך יצא. אימפרוביזציה מרתקת, במהדורה ניסיונית מוגבלת.
אני טעמתי את היין אצל זאב ביקב, עוד לפני שהבקבוק אפילו זכה לתווית. התאהבתי ביין מיד. טוב זה לא ממש פייר. הוא חנפן במידה והוא עשיר בטעם והוא בא ממקום של יינן שהופך אהבה לאומנות וזה בא לידי ביטוי ביין. זה לא שאנין בלאן רגיל, אם תרצו תקראו לו שאנין בלאן עם טוויסט לא מכוון שנעשה ביד אמן. (דני רובין)
ב- 31 לדצמבר, יום שני בשמונה בערב תוכלו לטעום אותו ביקב. נקרין גם סרט. כן, קאובוי של חצות. עם תרגום. הכניסה ללא תשלום כרגיל, אבל אתם מתבקשים לאשר מראש במייל או בטלפון, כי מספר המושבים מוגבל (30). מי שרוצה להביא משהו, (מוצקים) להרגיע את הבטן, יתקבל בברכה.
