לילי בן שלום ואחיה ישראל שחר, הם גרוזינים ילידי ראצ'ה שבגרוזיה. מאחורי שמות המשפחה העבריים, ניצב בגאון שם המשפחה של משפחת שימשילשווילי, שעלו לארץ בשנות ה-70. ביתיות, מגע אישי, דיבור בגובה העיניים, אוטנטיות וקילוף מסיכות, לצד חלום אישי של לילי, להקים יום אחד מלון מעל המסעדה וגם לכתוב ספר בישול על טהרת האוכל הגרוזיני של בית אימא או סבתא, זו המנטרה המקופלת בתוך עיניה היפות של לילי בן שלום הרוח החיה והגלגל המניע ומשווק את החוויה הזו הנקראת "מסעדת ראצ'ה גרוזינית שלא הכרתם…" מסעדה ביתית, אוטנטית, מהנה וכיפית, מהסוג הזה, שאתם לוקחים אתכם הביתה את החוויה, גם אחרי שאתם עוזבים.
כשאתה נכנס למסעדת ראצ'ה הירושלמית, ושומע את המוסיקה והשירה הגיאורגית והבלקנית המתנגנת חמימות ברקע, אתה יודע מעמקי בטנך שאתה לא שייך. שאתה אאוטסיידר תל אביבי, שבא ומפריע למסיבה, שכאילו החלה כאן בפתיחה לפני כשנה וחצי וחיה נושמת נמשכת, כבר זמן רב מאוד ואתה שהוזמנת, מנסה להבין איך אתה משתלב בתוך החגיגה הזו ואיך אתה יוצא מהאיפוק ומרגיש בדיוק איך שהמארחים רוצים שתרגיש וזה אצלם. בבית.
התפריט כאן, הוא מטבח כשר הנשען על מטעמים ביתיים, המגיעים ממחוזות שונים של גיאורגיה. למעשה לירושלמים, לא אכפת אם אתם כאן או לא. אולי הם אפילו היו רוצים, שאנחנו ה"תל אביבים" נמשיך לחשוב ש"אין בירושלים מה לעשות ושכולם כאן הולכים לישון מעט אחרי שמונה בערב" מפני שלמעשה חברים ואם לא ידעתם, ירושלים היא עיר שמחה מאוד. זו עיר לא אישית. היא שייכת לדתות רבות והיא חלק מערב רב של עדות תרבויות.
ואני נכנס למסעדת ראצ'ה מתרשם מהמקום ומסגנון הריהוט, מגניב הרחה מניחוחות המטבח, מביט בבר הרחב עמוס המשקאות, יושב לשולחן ודוגם מהמנות הראשונות, שותה קצת צ'צ'ה שמזג לי ישראל, אומרים "לחיים", והנה אני מוצא את עצמי שותה קצת ועוד קצת, כי ישראל לא רוצה לשמוע די. "אני מוזג" הוא אומר…
ודי מהר, נוצרת מן אחווה ומעין אינטימיות והתאחדות וקרבה, שבאה מתוך הידיעה שכולנו כבר למעשה חברים, ואני שואל את עצמי איך בכלל זה עוד לא קרה כבר קודם כשלילי התקשרה לראשונה.
ואני טועם "איספנחי" קוראים לטפנד העשוי תרד,אגוזי מלך וחומץ בן יין, "אצ'צ'ילי" קוראים לפרוסות חציל קלוי עם בצל, רימונים ועשבי תיבול, "קבוסטה" קוראים לסלט הכרוב והגזר והירק, "קירקאז'י" קוראים לסלט השעועית האדומה העשויה עם אגוזים כוסברה ופטרוזיליה, "מוקפלי" קוראים לסלט השעועית הירוקה עם ירוקים, "מז'אווה" קוראים לירקות כרוב וגזר ועגבנייה ומלפפון הכבושים בתחמיץ גרוזיני, "פטריג'אני" קוראים לשכבות חציל וביניהם תערובת אגוזים ועשבי תיבול, "צ'יבוריאקי" קוראים לשני סהרוני הבצק שהיו ממולאים מכל טוב של בשר טחון שופע מיץ טעם עסיסי, "חינקלי" קוראים לכיסוני הבשר הקלאסיים הממולאים בתערובת בשר גרוזינית מסורתית, "שוטיס פורי" קוראים ללחם הגרוזיני שליווה את האוכל, "צ'אנחי" קוראים לחתיכות בשר כבש עם תפוחי אדמה, חצילים, עגבניות, ועשבי תיבול לצד פירמידה של אורז לבן אותו ערבבתי עם המנה, "צ'צ'ה" – קוראים למשקה האלכוהולי שרום האלכוהול שבו יכול להטיס אתכם כבמנוע סילון מחמם חזה בהנאה.
אני לא זוכר איך קוראים ובעצם זה כבר לא היה משנה למה שקבלנו לקינוח למנה האחרונה החוויה הייתה לא פחות משלמה. ומסתבר שלמארחים, כלל לא אכפת שאנחנו "הזרים" שבאנו מתל אביב הרחוקה קצת המומים מהמחוות העולות אצל השולחן.
מה שלהם כן אכפת, שלנו ה"זרים" המוזרים, תהיינה את כל הסיבות לבוא לכאן שוב.
נחזור לכאן? רק תגידו מתי. אנחנו שם.
ראצ'ה – מסעדה גרוזינית אוטנטית – גרוזינית כמו שלא הכרתם…
החבצלת 6 ירושלים.
אם לא תזכרו – איך תתקשרו ?!
ימים א' – ה' מ-12:00 ועד אחרון הלקוחות, ימי שישי מ -12:00 ועד שעה לפני כניסת שבת, מוצ"ש – עד אחרון הלקוחות
החבצלת 6
כשרות: רבנות מקומית
02-537-6600
racha@racha.co.il
