קהל רב מילא את מתחם חצר מוזיאון ארץ ישראל שברמת אביב בערב הפתיחה המרשים לכל הדעות של פסטיבל היין לילות לבנים אדומים 2012 . מזג האוויר לא יכול היה להיות מתאים יותר. לא חם מדי, לא לח מדי. את הפסטיבל הפיקו חברת האירועים וההפקה המובילה "ארנון פז" בשיתוף עם רשת חנויות היין "אבי בן" ורשת חנויות היין "בית המשקאות של שחר", אשר מפיקים זה מספר שנים את פסטיבל היין במוזיאון ישראל בירושלים והם שני הכוחות המובילים שחברו גם הפעם, להפקת פסטיבל זה שבמרכזו יין.
כמו תמיד, משרד יחסי הציבור אורלי סגל תקשורת, המתמחה בקולינריה ולייף-סטייל עם אורלי סגל המקצוענית העניק טאץ' מוקפד ואיכותי לאירוע. אומר עודד פז, מייסד ושותף 'ארנון פז': "פסטיבל לילות לבנים אדומים, מהווה תחילתה של מסורת, ויעניק לאורחיו ארבעה לילות של חוויה המשתפת את כל החושים בשפה בינלאומית". מוסיף רן תורן, מחברת "אבי בן" ומפיק פסטיבל היין בירושלים: "יצרנו הפעם פסטיבל ענקי שהמבקרים בו יוכלו ליהנות תמורת 99 ₪ מטעימות של יינות בכל שבעת המתחמים של הפסטיבל, ליהנות מדוכני אוכל , הופעות חיות ובעיקר חווית בילוי מרגשת במיוחד".
תמיד אפשר לטעון ש"הגרעין הקשיח של חובבי היין בארץ אינו משתנה" ו-"שכמות צריכת היין לנפש בארץ אינה עולה והיא לצער רבים עומדת סטבילי על בין 4 ל- 5 ליטר לנפש לשנה" ו-"שצריכה לקום וועדה נוספת על זו שכבר הוקמה בכדי להסדיר סוף סוף את ענף היין הישראל"י, ו-"שחסרה תקינה וחסר פיקוח עם שיניים על ייצור יין ועל אמינות תיוג הרשום על גבי תוויות היין, איכות המוצר, הגדרת האזוריות, ייעוץ, שוויוניות, מחקר, פיתוח, ייצוג בחו"ל, מיעוט ההזדמנויות לגדול ולצמוח, ריבוי גורמים ממשלתיים המעורבים בענף" ועוד ועוד.
אבל עם עובדות, אין מתווכחים. וערב הפתיחה של פסטיבל היין העמיד רף חדש של טיעונים וכולם בעד. וציבור חובבי היין, העיד יותר מכל שישנה בישראל תרבות יין ושאולי זה לא נראה על פני השטח, אבל הגרעין הקשיח של חובבי היין הולך מתעצם והוא כולל יותר ויותר צעירים לצד עליה ברוכה של יוצאי חבר המדינות שהביאה עמה תרבות של נהנתנות וחיבת החיים הטובים.
זאת ועוד, יותר ויותר נשים ממלאות את אירועי היין של השנים האחרונות. אולי בתחילה, הן היו נלוות לבני זוגם הגברים לטעימת היין, אבל לאחרונה, יותר ויותר, אני רואה אותן מגיעות בגפן, בזוגות, בשלישיות והן יפות ומטופחות והופעתן מוקפדת ומושקעת, וכן, הן לא הגיעו לתצוגת אופנה או לחגיגה משפחתית הן הגיעו לטעום יין.
כבר הרבה זמן, לא ראיתי מבחר כה גדול רחב ומגוון של יינות מהעולם שהציעו לאורחי הפסטיבל את האפשרות להיחשף, לטעום, להכיר, להחליט ולהעדיף, יין כזה על פני האחר.
אמנם, וזה בהחלט בלט, מיעוטם של היקבים הישראלים וניכר חסרונם של "התותחים המסחריים הגדולים" כמו יקבי רמת הגולן, או כרמל, או טפרברג, או יקבי ברקן, וגם מהיקבים הבינוניים הייצוג היה מינורי משהו ולדעת רבים לא נתן מצג מתבקש וראוי מול היבוא של היינות מחו"ל, אבל אלה מהיקבים הישראלים שבאו, מצאו עצמם מצטרפים בגאווה רבה, למארג העשיר של יינות היבוא מחו"ל שלא אחת הציעו ממיטב יינותיהם.
כשאתה עושה את דרכך בין שבעת המתחמים ומאות בקבוקי היין אתה לא יכול שלא להתרשם מצבעוניותם של התוויות והסקסיות הקורצת מאחורי כל תווית,כל שם של יקב, ואיך לא, גם ממגוון מחירי היין הנוחים לכל כיס, שבהחלט מציעים תחרות היסטרית מול מחירי היינות הישראלים, הן בהיצע, הן במגוון, הן בסוגי הענבים, הן באיכויות ולבטח בשמות המפוצצים של היקבים המפורסמים שמאחורי חלקם מסורות רבות בשנים של עשיית יין.
שתי חברות יבוא יין מהגדולות בישראל "הכרם" ו"הסקוטית" הביאו לפסטיבל את מיטב יינות הפורטפוליו שלהם מבלי למצמץ עפעף גם עם יינות רזרב ופרימיום ועמדות ההטעמה היו עשירות והמטעימים מקצועיים והמטעימות יפיפיות וחינניות.
אז מה אתם מקבלים בימים שני 4.6 ועד חמישי 7.6 בהם מתקיים הפסטיבל? ובכן, בראש ובראשונה, ארגון וסדר מופתיים. וניכר שהמארגנים לא חסכו בדבר. מהפרסום המאסיבי באמצעי המדיה לרבות שילוט על אוטובוסים, דרך אבטחה וסדר בחסות משטרת ישראל וחברת אבטחה פרטית, דרך מכירת כרטיסים מוזלת לוועדים גדולים וארגונים, כוס יין יוקרתית מבית "שפיגלהו", מתחם פסטיבל מגודר וסגור היטב מצד אחד ומצד שני אירוע שהוא בהגדרה, פתוח לקהל הרחב ללא בידול של קהל מקצועי כזה או אחר, ייצוג של למעלה מ- 50 יקבים, חלוקה נכונה וברורה לשבעה תת מתחמים : ספרד ולצדו טעימות שמן זית, מתחם ישראל ולצידו פינות ישיבה והסבה, מתחם צ'ילה ארגנטינה, מתחם העולם החדש, מתחם צרפת, מתחם איטליה, מתחם לילות מתוקים, מופעי ריקוד חיים של רקדנית פלמנקו וצמד רקדני טנגו, מופעי מוסיקה חיה של סווינג צועני, מוסיקה ישראלית, להיטים אמריקאיים.
חברי הצלם המוכשר איל גוטמן, התנדב גם להיות הנהג המיועד חזרה הביתה וגם להנציח במצלמתו בעדשת אומן, עשרות תמונות המשקפות יותר מכל פסטיבל יין שמח, חגיגי, עשיר שכלל הנאה וחווית בילוי מרגשת במיוחד.
להלן היינות שטעמתי, וזו לבטח אינה טעימה חפה מהפרעה סביבתית נקיה מפיתויים, אלה שאהבתי יותר מכל, אלה שבשמחה אני ממליץ עליהם בפניכם לטעום, אלה שבלטו עבורי והוציאו אותי מדדה ונתמך קלות הביתה לצלילי השיר "נַד, נֵד, נַד, נֵד. רֵד, עֲלֵה, עֲלֵה וָרֵד! מַה לְמַעְלָה? מַה לְמָטָּה? – רַק אֲנִי, אֲנִי וָאָתָּה"… (חברי הצלם – איל גוטמן).
אולי הטוב שביינות הטעימה היה לדעתי יין הדגל של יקב צובה "מצודה". אבל בהחלט נהניתי גם מדלתון – שיראז D, שילה שור שיראז, יקבי עמק האלה שרדונה, מוני רוזה, קדש ברנע מדבר אדום, אמפורה רוזה, אמפורה רייטון, אמפורה מקורה, טוליפ ווייט פרנק, טוליפ קברנה רזרב, לוריא גוורצטרמינר, לוריא גרנד ויטאל, קוואריסה אסטרולאב אוסטרליה ניו זילנד, אסטרולאב דורו וילאה סוביניון בלאן ניו זילנד, קונצ'ה אי טורו ריזרבה פריבדה קברנה סירה, סיטו מוסקטו טרסינה, אנטינורי קיאנטי פפולי, שפוטייה קרוז הרמיטאג', פפאפנהיים פינו גרי, פול מאס קריניאן גפנים בוגרות, מוטון קאדה, מלבק אלאמוס סלקסיון, פיש איי מוסקטו, בושנדאל שנין בלאן.
