"קהילת המבורגר ישראל " מורכבת מקבוצה הטרוגנית של נשים וגברים המגיעים מכל קצוות הארץ ותחומי התעסוקה, כשהחיבור ביניהם מושתת על אהבה לאוכל. וכך מגדירה הקבוצה את מטרותיה : "קהילת המבורגר ישראל הוקמה באוגוסט 2012 במטרה לקדם תרבות קולינרית צעירה. "קהילת המבורגר" ישראל מספקת תוכן אודות מסעדות, מוצרי מזון ומוצרי מטבח עבור הקוראים בישראל בנוסף, הצוות המנהל מפיק אירועים קולינריים לחברי קהילת המבורגר ישראל. מטרת המפגשים היא להעניק חוויה מהנה קולינרית , וחיבור למסעדות. הקהילה גם מציעה "ערך מוסף" אותו היא מפרטת כך : " אותנו מעניין לא רק מחיר חבילה טוב (תפריט פיקס) אלא גם ערך מוסף שיניע את חברינו להמשיך וליהנות מן המפגשים הבאים: מפגש עם שפים, קצבים, סדנאות קולינריות ואלכוהול ועוד."
לשעה 19:30 בערב לאירוע שתוכנן והוכן בקפידה מראש ע"י ארקדי פורטנוי , יושב הראש של הקהילה, היזם, שנרתם, היה שם קודם וטעם, ואחר כך מולם חתם, נבחר בר ההמבורגרים "אורבנו וייחו" הממוקם ברחוב יפת 11 ביפו, על צומת פינת הרחוב, שעל שפת מעבר החצייה, המחבר אתכם עם מוסד המאפים אבולעפיה שכולם מכירים.
מבנה המסעדה מרשים, עשוי אבן יפואית עתיקה ותוכה עשוי קשתות אבן טבעית מקוריות. בחלל המסעדה, בר ארוך מקצה אל קצה, אסכלת גריל גדולה ומטבח בירכתיה.
הקדים כאמור ארקדי ועשה כמקצוען אמיתי ,טעימה של מנות המקום, ומשראה כי טוב, הוציא קריאת זימון לאנשי הקהילה, קבע תאריך, קבע שעה, כיוון דרך ה WAZE והפייסבוק לחנייה, הזמין את איל גוטמן צלם מקצועי, תלה באנר בכניסה, סגר תפריט ו"פיקס פרייס" של 100 ₪, וחיכה בהתרגשות לאורחיו. ואלה, לא הכזיבו. הם הגיעו בהמוניהם, כארבעים אישה ואיש.
כלפי חוץ, למי שחלף ברחוב ברכב או ברגל, והיו רבים כאלה אותה השעה, הנעים על רחוב יפת עוצרים לרגע באבולעפיה, או מטיילים, לרבות תיירים, אי אפשר היה להתעלם בהיבט יחסי הציבור, ממה שהתחולל במסעדה פנימה, זה נראה כמו מסעדה "מפוצצת" מסועדים, חוגגים, מקום שבפעם הבאה יהיה כדאי לעצור בו, או להיכנס אליו כבר עכשיו בכדי לראות ולהבין מקרוב על שום מה המהומה.
ולמסעדה הנמצאת בחודשי ההרצה אין קהל טוב יותר ורב יותר וחשוב יותר מאותם אנשי הקהילה של ארקדי, כי אלה האחרונים, בראש ובראשונה הם המבקרים של עצמם ואחר כך של מה שעולה על צלחתם. ותאמינו לי, שבאוכל כך מסתבר, הם מבינים.
אלא שמשהו כאן חרף הארגון המתוקתק של ארקדי וסגירת כל קצה שרק אפשר, פשוט לא עבד. כי מקום המציע אוכל ויודע שתוך שעה שעתיים דקה או דקותיים הוא הולך להכיל כמות כה גדולה של סועדים שהוא צריך לקבלם, לשרתם, ולדאוג למחסורם בסרוויס לחוץ, חייב להיות ערוך ובזמן, עם מטבח, טבח, מנות, וצוות מיומן, שידע להוציא ושהכול ידפוק כמו גלגל משומן.
אז זהו שלא.
וכך, ולדאבונם, מצאו עצמם רבים מחברי הקהילה, מחוסרי מקומות ישיבה, עם מארחים העובדים מולם בלחץ היסטרי, על גבול הבלתי אפשרי ומה שהובטח פשוט לא קויים. ותאמינו לי שאיש מהם לא ציפה ליחס מועדף, אלא רק לקבל את מה שהובטח להם על הדף.
אם את ה"מנה העיקרית" שלי, שהייתה בסך הכול המבורגר 54 ₪, של 220 גרם (טחון במקום) בלחמנייה עם ירקות עם תוספת אחת לבחירה (הזמנתי ביצת עין) וכל שאר התוספות בתשלום… קבלתי 25 דקות לפני שהגיעה אליי המנה הראשונה וזו אחרי שנאלצתי להזכיר למלצרית הנבוכה שאותי היא שכחה. וה"מנה הראשונה" 36 ₪...?!, הייתה פוקצ'ה חסרת מעוף, עם איקרא נוזלית במעט, ועם כמה פיסות של קוביות בצל לבן קצוץ, כי "הבצל הסגול נגמר", וכל תוספת אחרת שבקשתי נענתה שהיא "לא כלול" ו"שאצטרך להוסיף 50% מערכה", והוסף כוס בירה, והלך לי התקציב של הפיקס ( 100 ₪)…
תסלחו לי אה?,
זו לא חוויה. זו הלוויה.
.
